חוק השיפוט הצבאי או חוק הטיפשות הצבאי?

ראשית, ולמען הסר ספק, מאמר זה נכתב ללא שום קשר לסוגיית "ההתנתקות", ואין לו כל קשר או נקיטת עמדה ביחס לחובותיהם של חיילי צה"ל להיקרא אל הדגל בשעת "ההתנתקות". מאמר זה דן בקצירת האומר, בחוק השיפוט הצבאי האימתני, במתכונתו היום, ובדרכים לשיפורו.

בית המשפט העליון מבוקר לעיתים מזומנות על האקטיביזם השיפוטי שהוא מפעיל. לטענת המבקרים, לא ייתכן כי ידו של בית המשפט העליון תהיה בכל, ויד כל בו. האקטיביזם השיפוטי, כך הטענה, חורג מהסמכות המוקנית שהוענקה לבית המשפט העליון מכוח חוק יסוד: השפיטה, והופך אותו לגוף שהינו מחוקק- על באצטלה של בית משפט עליון. אינני שותף לביקורת זו. אדרבא, לטעמי, המערכת השיפוטית האזרחית היא מאותן מערכות יחידות בארץ שנגע השחיתות כמעט ולא פשה בהן. רובם המכריע של השופטים, בוודאי בבית המשפט העליון, עושה עבודה מקצועית, מסורה, יסודית ועניינית. אמנם אין זו מערכת מושלמת, אך אין ספק כי מערכת המשפט היא אחת מכלבי השמירה האחרונים, החשובים והיעילים ביותר הקיימים במדינת ישראל.
מפתיע ומצער מאוד, אם כן, לגלות, כי אותו אקטיביזם שיפוטי נעצר על מפתן דלתה של מערכת השיפוט הצבאית, שם בג"צ ממעט מידי להתערב בהחלטות שיפוטיות בעייתיות, ולא יוצר די "חקיקה שיפוטית" המונעת מעוולות השיפוט המבוצעות בצה"ל מלהתרחש יום-יום.

מערכת השיפוט הצבאית נוהגת ע"פ חוק השיפוט הצבאי. חוק ארכאי משנת 1955, שאין לו מקום בחברה דמוקרטית ליברלית במאה ה-21. חוק השיפוט הצבאי הינו דרקוני למדי, שקצרה היריעה מלמנות את הפגמים הרבים שבו (ואולי על כך ברשימה הבאה), אך על קצה המזלג אדרש כאן להליך הדין המשמעתי.

הדין המשמעתי משמש לעיתים קרובות למדי ככלי ניגוח נקמני, שנעשה בו שימוש ע"י מפקדים בדרגות זוטרות ובכירות כאחד, כנגד פקודיהם, תוך מינוף הקלות הבלתי נסבלת שבה מותר השימוש בטופס התלונה הידוע לשימצה (טופס 630). אם נדמה את התלונה למשפט הפלילי, הרי שהתלונה היא, למעשה, כתב אישום. וכדי לברר את כתב האישום, מעמידים את הנילון למשפט.
ניתן רק לחשוב ולתמוה קשות, מדוע, במשפט הפלילי הבשלת תלונה לכדי כתב אישום הינה תהליך ארוך ומייגע, הכולל הפעלת שיקול דעת של זרועות החוק, כגון המשטרה והפרקליטות, בעוד שבמערכת הצבאית אין, למעשה, כל משוכה לפני העמדת הנילון למשפט צבאי.
השוואה מתבקשת נוספת היא למערכת האזרחית, בה עולה, כי נדרשת אגרה להגשת תביעה, ומי שאינו עומד באגרה זו (למעט מקרים של פטור מאגרה) אינו יכול להגיש את התביעה. המצב חמור עוד יותר אם לוקחים בחשבון, כי במשפט הצבאי ה"שופט הצבאי" (המרכאות במקום; אין זה שופט, אלא קצין הדיוט, שהכשרתו במקרה הטוב, אינה אלא קורס חש"ץ) הינו השופט, התובע והתליין. הנילון (או "הנאשם" מוטב לדייק ולומר) הינו סניגור בעצמו, pro se litigant (פירוש המונח הלטיני: ללא עזרת מתדיין), שלא מתוך בחירה, שאינו זכאי לייצוג ע"י עו"ד.

אין ספק, כי חוק השיפוט הצבאי הינו כלי שרת מושלם לקציניו ונגדיו של צבא הקבע, אך באותה העת הוא משמש כחרב המתנופפת מעל מי שמנסה לבוא חשבון עם עוולות הצבא

צריכה האמת להיאמר, בג"צ יוסף פילנט נ' אל"מ דני עפרוני ואח', שניתן לאחרונה, פתח צוהר חשוב להזרמת עקרונות החירות והצדק לתוך הליך השיפוט הצבאי המגוחך. בג"צ פילנט מחייב את השופט לנמק את פסק דינו, בדגש על יכולתו של הנילון לגבות עדויות ולהגן על גרסתו.
בעקבות זאת, אף הוציא הפצ"ר הנוכחי הנחיות לקציני השיפוט ביחידות השונות, המחייבות את קצין השיפוט לנמק את פסק דינו. לא ניתן להקל ראש בהתפתחות חיובית וחיונית זו. עם זאת, גם בג"צ פילנט אינו מביא מזור לבעייתיות השורשית הטבועה ביחס של מערכת המשפט האזרחית למערכת השיפוט הצבאית, ויפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בבג"צ פילנט: "התערבות בהחלטותיו של הפרקליט הצבאי הראשי תיעשה במשורה, באשר זו יונקת בעיקרה מהיקף התערבות בג"צ בהחלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה. התערבות זו נדרשת רק במקום בו נפל בהליך פגם שהיה כרוך בו עיוות דין".
למרבה הצער, פרשנות זו מצמצמת למדי, ומשמעותה היא שלא נוטים בקלות להתערב בהחלטות שיפוטיות צבאיות. ובהקשר זה, כדאי לזכור שלבג"צ צמח נ' הפצ"ר ואחרים הייתה השפעה רבת משקל על סמכויות המעצר בצה"ל.

אכן, ולשם האיזון, אין אני אומר שיש לבטל באופן מוחלט את סמכויות המעצר הניתנות לקציני שיפוט. אלו נדרשות לעיתים במצב של מלחמה או במקרים יוצאי דופן. אך, כאמור, אלו צריכות להיות מופעלות במשורה ובזהירות מקסימלית, תוך שהן נתחמות למסגרת של מקרים קיצוניים, שבהם הן אכן נדרשות, כגון: שימוש באלימות ע"י חיילים, סיכון חיי אדם, עריקות, וכיו"ב (על פי חוק כיום, חלק מהעבירות דלעיל מחייבות חקירת מצ"ח והעמדה בפני בית דין צבאי). אין המקום להשתמש בכלי המעצר/המחבוש כנגד הפרות משמעת קלות, אשר מבזות את הנילון ופוגעות בו באופן חמור.

ואם לא די בכל אלו, הרי שהדין המשמעתי משמש את הצבא כפתרון קל עבור מפקדים שסרחו (למשל במקרים של הטרדות מיניות, אינוס וכד'), כאשר אלוף הפיקוד/בכיר הדרגה (מחקו את המיותר) נשפט ע"י חברו הבכיר בצבא, ועונשו החמור הינו בד"כ "נזיפה" או "נזיפה חמורה". דווקא במקרים כאלו מן הדין היה להעמיד את הנאשמים בפני בית דין צבאי ולא בפני קצין שיפוט. ויודגש: אף ההרכב הכוחני של שני קציני שיפוט שאינם משפטנים ומשופט מקצועי בבתי הדין הצבאיים, הינו בעייתי, בלשון המעטה.
אין ספק, כי חוק השיפוט הצבאי הינו כלי שרת מושלם לקציניו ונגדיו של צבא הקבע, אך באותה העת הוא משמש כחרב המתנופפת מעל מי שמנסה לבוא חשבון עם עוולות הצבא.

ראשית דבר, הקריאה כאן הינה עבור המחוקקים, שאינם יוצאי צה"ל על יחידותיו השונות (האם ישנם עדיין כאלו?): נדרש תיקון דחוף בחוק השיפוט הצבאי, שיבטל את סמכויות השיפוט של קצינים ביחידה. יש להוסיף סעיף פיצוי, שיופעל כנגד המתלונן (מגיש התלונה) וכנגד הקצין השופט, כל עת שבה המתלונן או קצין שיפוט עושים שימוש לרעה בהליכי משפט כנגד נילון, מתוך מניע של נקמה או רצון ל"עשיית שריר". פתרון נוסף הוא חקיקה שיפוטית רבה, בעקבות בג"צים שיוגשו ע"י עורכי דין שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו נר לרגליהם. זאת מתוך תקווה שבית המשפט העליון, על כוחו והשפעתו העצומה, ירים את הכפפה וישמע לזעקתם של הנפגעים. חובה גם להוציא את נציב קבילות החיילים מידי צה"ל לגוף עצמאי-שיפוטי וחיצוני, בעל יכולת ביקורת ו"שיניים" לפעול כנגד הבעיות הטבועות במערכת הצה"לית. שינויים אלו עשויים לתקן במעט את הליקויים המבניים במצב הדברים כיום, בהדבק דברים של הדין המשמעתי.

החברה בישראל עברה שינויים רבים במרוצת שנות קיומה. מן הדין והצדק ששינויים אלו לא יפסחו על צה"ל. חברה דמוקרטית מתוקנת וערה אינה יכולה להרשות לעצמה להמשיך ולשתוק לנוכח חוק הטיפשות הצבאי, ויפה שעה אחת קודם.

10 תגובות על הפוסט “חוק השיפוט הצבאי או חוק הטיפשות הצבאי?

  1. לצערי הרב במהלך שירותי נתקלתי יותר מדי פעמים במערכת הדין המשמעתי. כילד בן 20 קצת קשה לך להבין כי שורר חוסר צדק משפטי במערכת, ואתה מקבל זאת כמובן מאליו. רק עכשיו, כמה שנים טובות אחרי השחרור, ולמרות שאין לי השכלה משפטית (נו טוב, אני מאזין לפעמים לתוכניתו של משה נגבי ברשת ב' וראיתי את "The Practice" באדיקות) די ברור לי כי הרבה צדק אין שם, קל וחומר לגבי חיילים צעירים שלא מודעים לזכויות בסיסיות כמו אפשרות להתייעץ עם גורם משפטי, לקבל את הראיות נגדם מבעוד מועד, ועוד. (ברור לי שבבית דין צבאי המצב הוא אחר, אבל הכתבה אינה עוסקת בכך, אלא בדין המשמעתי בלבד)
    שיא האבסורד מבחינתי היה בנזק קל לרכב שגרמתי (נסעתי לאחור ונתקלתי בקיר) נשפטתי על שתי עברות שונות: תאונת דרכים ונסיעה לא זהירה. עשו ממני ממש פושע.
    חשוב חשוב חשוב לשנות את החוק הזה!

  2. כתבה סבבוש.

    אולי באמת הגיע הזמן להעמיד לדין את כל אלה ששולחים אנשים לכלא בגלל שדיברו אליהם לא מספיק יפה…

  3. בהחלט מסכים.

    מי שצריך להיות בכלא זה מי שכולא אנשים על לא עוול בכפם ולא מי שהתחצף…

  4. בתגובה ל: חוק השיפוט הצבאי – מאמר – שלומי וינברג עו"ד
    ================================================
    לח"כ מיקי איתן, תן לכוחות השוק לפעול, התנה כי בג"צ יפסוק פיצויי בגין עוולות מדינה בסכומים של מיליונים ואפשר גם לתבוע פקידי ממשל בכירים בגין עולה או רשלנות (ישולם מהפנסיה), ותראה איך ביום אחד תקום כאן מדינת חוק.

    למרות ששופטי בג"צ , מעולם לא הפיקו חשבונית (מנכ"ל טבע אלי הורוביץ).

    ראיתי את ישיבת וועדת חוקה לגבי משך הזמן בו ישאר במערכת רישום DNA של נאשמי אונס/רצח.

    בישיבה נכחו עשרות אנשים מלומדים עמוסי טפסים, ניירת וסקרים, עו"ד, קצונה צבאית ומשטרתית,

    כולם דיברו לענין, אבל שכחת לצרף לבעלי הענין, את פניו של האזרח.

    ואתה בעל כישורי הבנה וחוכמה ובגרות ונסיון, עו"ד בעצמך, שלטת במטריה .

    בקשת תגובות:
    1. צרף איש מן השורה, נטול אינטרסים וקורקטי.
    2. תן לכוחות השוק לפעול, התנה כי בג"צ יפסוק פיצויי בגין עוולות מדינה בסכומים

    של מיליונים ואפשר גם לתבוע פקידי ממשל בכירים בגין עולה או רשלנות (ישולם מהפנסיה).

    כלומר,

    בו נראה אם הם יאפשרו את שיעצו לך, לוא איימת בבג"צ, כבומרנג, במקרה של מחדל משטרתי.

    ואל תפחד אם יאמרו לך כי בכך תרפה את ידי המשטרה, נהפוך הוא , בעשותך משטרה צודקת יותר, מבינה יותר, טובה יותר, אתה מחזק יותר יחסי קהילה משטרה/צבא.

  5. אני לצערי לא מסכים עם סא"ל (מיל') וייס בעניין תביעה של פקידי ממשל. אנשי שירות המדינה, הם בסופו של יום, שכירים שבסך הכל עובדים אצל המעסיק הכי גדול במשק. אני חושב שתביעות נזיקין אישיות כנגד פקידי ממשל מיותרות ורק ירתיעו אנשים טובים מלהגיע לשירות המדינה. דווקא שם אנו מעוניינים בכוחות הטובים ביותר. כשם שלא תתבע באופן אישי את הטכנאי שהתקין האנטנה שפולטת קרינה מסוכנת אלא את החברה ששלחה אותו – מן הראוי לתבוע את המדינה ולא את פקידיה. יחד עם זאת, בניגוד לגוף פרטי, המדינה חסרה דירקטורים. אבל אפשר בהחלט לתבוע שרים – הם המקבילה הקרובה ביותר לכך.

  6. המדינה לא חסרה דירקטורים. דירקטוריון, כידוע, אינו מנהל את החברה בפועל אלא ממנה את המנכ"ל ומתווה מדיניות שעל פיה חייב המנכ"ל לפעול. למדינת ישראל יש דירקטוריון – ושמו הכנסת. את חברי הכנסת אי אפשר לתבוע על מה שעשו במסגרת תפקידם, בגין החסינות המקצועית; לעומת זאת, אפשר להימנע מלבחור בהם בבחירות הבאות.

  7. רואה שחורות יקר,
    כידוע לך, בישראל, הממשלה נבחרת מתוך הכנסת – כך שאנו למעשה מתכוונים לאותם האנשים, בסופו של יום. הממשלה בעייני היא כתובת הולמת יותר שכן היא הרשות המבצעת, ובידי אנשיה כוח ביצועי ויכולת לתת הנחיות, בניגוד לגוף המחוקק. אבל כפי שכולנו יודעים, עד שלא יעבור חוק הפריימריס או לחליפין תעבור שיטת המשטר בישראל שינוי קרדינלי (קרי, למשל, מעבר לבחירות אזוריות) שכרוך גם הוא בחקיקה – את הרשימות לכנסת ימשיכו לעטר אותם פרצופים מוכרים. בגלל זה אגב, אני דוחק במכריי להצביע למפלגות קטנות. רק כך, בעתיד הנראה לעין, נוכל לקדם את הכנסת, הממשלה ומשם – את החברה בישראל.

  8. …עשה מעשה או נמנע מעשות מעשה בין בתגובה או בין במחדל….
    למרות הכל חוק השיפוט הצבאי הינו טוב בהיותו מחזיק את המסגרת
    יתכבדו הכותבים כאן למרות מגרעותיו של זה החוק הנ"ל
    להציע אלטרנטיבה ראוייה ולא רק לדון במגרועתיו הרבות (ויש רבות)
    לעניין המשתמשים בו לרעה על סמך חוק זה לדון אותם גם גם כן

  9. ל-3. המונח התחצפות , הרבה שוגים בו. כשופט בכלא 4 (לא משפטאי) דרשתי מכל נאשם כי יגיד את דברו, גם כשדיבר דברים בוטים לא ריאיתי בכך התחצפות, נהפוך הוא, להט הדברים מצביעים דוקא על רצון לאמירת האמת.

    אתמול אמר קשטן, מאמן כדורל, לשחקן דגו : שלא תעיז לענות לי. שגה המאמן.

    דגו חייב היה לענות לו ע"מ ללבן את הנאמר, אח"כ יכול היה המאמן להחליט אם לנזוף בו.

    במו"מ שני מנהל עם אנשי עסקים, אני מברר לא פעם האם יש ציניות במשא ומתן, והאם יש כוונה מרומזת פגועת או מעליבה, או שהבנתי את הדברים שלא כשורה כתוצאה ממצב הוויתי בו אני נמצא ולא שייך לאומר, ההבנה הינה ע"י המבין לא פחות מאשר ע"י אומרם.

    אמר הרמב"ם : ההבנה בידי הקורא (כל קורא מבין אחרת).

להגיב על בוגי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים