קור = ברכה

בימים לוהטים אלו אין אחת או אחד שחולקים על הכותרת של הפוסט הזה. הקיץ האכזרי של ערש השפה העברית – ארץ ישראל, לא הותיר לדובריה ברירה: לאחל לאדם קרירות פרושו לאחל לו ברכה. רוצים דוגמאות? בבקשה:

כְּצִנַּת שֶׁלֶג, בְּיוֹם קָצִיר – צִיר נֶאֱמָן, לְשֹׁלְחָיו

(משלי כ"ה פסוק י"ג)

כלומר, שליח העושה מלאכתו בנאמנות, טוב הוא כמו קור ביום קציר לוהט, שמשיב את הנפש. בהמשך אותו פרק נאמר:

מַיִם קָרִים, עַל-נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וּשְׁמוּעָה טוֹבָה, מֵאֶרֶץ מֶרְחָק

(משלי כ"ה פסוק כ"ה)

לשמור על קֹר־רוּחַ פרושו לא לאבד את הדעת ולהשאר ממוקד. גם הביטוי קֹרַת־רוּחַ (מלשון קור) פרושו נחת־רוח, הנאה ושביעות רצון, וקַר־מֶזֶג הוא אדם רגוע ומיושב בדעתו.

תחשבו על זה בפעם הבאה כשאתם מאחלים ד"ש חמה