We'll focus on the quasar in the mist / The kaiser has a cyst
And I?m a blank want list / The qualms you have and if they stick
They will drown you in a crick / In the neck of a woods
That was populated by / Tired nation on the fly
Everybody knows advice / That was given out for free
Lots of details to discern / Lots of details
מבולבלים? בעולם של Pavement תוכלו למצוא, מלבד קיסרים עם בריאות רופפת, גם מלשנים שמעורבים בסחיטה, שליטי מדינות שמפחדים משדונים וילדי צוענים מטורפים בשמלות חשמליות. כל שורה של Pavement ממפה אזורים בלתי מתויירים בשפה האנגלית, ומציגה עוד פיסה מתפיסת העולם המרירה-מתוקה של Pavement, שמצליחים לתפוס רגעים, תחושות, ומצבים מוכרים ולתאר אותם מזווית ראיה חדשה לחלוטין. כל אלו מלווים בשירה האנטי-מלודית במתכוון של מלקמוס, לרוב אדישה אך לעיתים מלאת רגש בצורה מפתיעה, ומהודקים לתוך שירים מושלמים, שמתפרצים ברגע הבלתי צפוי ביותר ודועכים בדיוק בשיא.
לשלושה מעריצי
Pavement יש 11 תשובות לשאלה "מהו ה-אלבום של Pavement?". הקונצנזוס הוא "Crooked Rain, Crooked Rain" השני באלבומיהם, וככל הנראה המושלם שבהם, (מה שלא בהכרח מכתיר אותו לטוב ביותר, בעיקר לא כשמדובר בלהקה שהפכה את חוסר השלמות לאחד מהמעלות העיקריות של יצירתה). לי אישית יש חיבה לאלבומים היותר "עקביים" או "רגועים" של הלהקה (עד כמה שהמושגים האלו תקפים בנוגע ל-Pavement) ? מה שמוסיף לרשימה גם את "brighten the corners", שאמנם הוא ככל הנראה האלבום הפחות אחיד ברמתו בקטלוג שלה, אך מכיל גם כמה מהשירים היותר סוחפים שהוציאה מעולם, ואת "terror twilight" המושמץ שלא בצדק ? שההפקה המהוקצעת שלו אולי הופכת את הצליל שלו להכי פחות אופייני ללהקה, אך גם הופכת אותו לאלבום הידידותי ביותר שלהם, שעשוי לקסום גם לאלו שלא יהפכו למעריצים מושבעים. מעריצים אחרים נשבעים דווקא ב"Wowee Zowee" הפרוע והנפלא, או ב"Slanted and Enchanted" הראשון והקלאסי ? שדווקא הוא זוכה אצלי להשמעות מועטות.
התשובה הנכונה היא, כמובן, כולם. כיוון שבכל רמות היצירה של Pavement נשמר הניגוד בין מקוטעות לשלמות ? זה שמאפשר לאלבומי הלהקה, ממש כמו שיריה, להתפרש לכל הכיוונים ובו בעת לשמור על אחדות רעיונית. ולמרות שאף אלבום של Pavement לא דומה למשנהו, ואף שיר של הלהקה לא מזכיר כמעט בדבר אף שיר אחר (ולמעשה, יתמזל מזלכם אם תמצאו שתי שורות המתחברות זו לזו בצורה הרמטית) ? עובר בין כולם חוט מקשר שהופך את היצירה של Pavement ליחידה אחת בלתי ניתנת להפרדה.
חברת Matador, שמחזיקה בזכויות לאלבומים הנ"ל, הוציאה בשנתיים האחרונות את שני אלבומיה הראשונים של הלהקה, "Slanted and Enchanted" ו "Crooked Rain, Crooked Rain" בהוצאות מיוחדות, שבכל אחת מהן יותר מ-30(!) רצועות בנוסף לאלו שהופיעו באלבומים המקוריים. הזדמנות פז גם לאלו ששכחו כבר כיצד נראה דיסק מקורי לרכוש שניים מאלבומי האינדי המושלמים ביותר שיצאו מעולם.
תקשיבו, מקווה שתהנו – אחרי הכל הם מנגנים רק עבורי.
לסיכום הכתבה, הכותב החליט מראש שזו להקה מעולה, ואז הוא אפילו הקשיב קצת לשירים. וואו.
למושיקו – תתקשה למצוא מבקר רוק רציני שיחלוק על כך שפייבמנט היא להקה מעולה – כך שזה לא העניין פה. מדובר פה בלהקה האהובה עלי וגם בלהקה שלא קיימת כבר יותר מ-5 שנים, כך שעל ביקורת במובן המקובל אין מה לדבר פה. הכתבה נועדה לעודד אנשים להאזין לה (בעיקר אחראי לכך העמוד השלישי) ולתאר את תהליך ההתאהבות שלי בלהקה (אולי באריכות מוגזמת, אני מודה, בעמוד הראשון) – אבל העיקר פה הוא הנסיון לדלות משמעות מתוך החוסר משמעות הצורם של הטקסטים של פייבמנט – השאלה שאני מנסה להעלות פה לדיון (ואני מקווה שהצלחתי) – היא האם טקסט חסר משמעות, כשהוא כתוב היטב (כמו שהשירים של פייבמנט כתובים) יכול ליצור משמעות היחודית אך ורק לו- כיוון שגם החיים, ממש כמו הטקסטים של פייבמנט, מסרבים להיכנס למסגרות המקובלות. אם לדעתך המסר לא הועבר כראוי או יותר מדי באריכות – ייתכן ואתה צודק (גם אני משנה את דעתי בנוגע לכתבה הזו בכל קריאה) – בכל מקרה, הקשבתי הרבה יותר מקצת לשירים – וכמובן שהחלטתי מראש שמדובר בלהקה מעולה – האם עדיף היה שהייתי מגבש את דעתי בנוגע ללהקה לאחר שכתבתי את המאמר??