זחל נחשי

משום מה, הפרסומים המעטים (מדי) שלי בנביאים עוסקים אך ורק בפן מסויים של האבולוציה (למרות שהוא מגניב למדי): הידמות של מין למין אחר, בין אם זה למטרת הגנה או למשיכת טרף. פוסטים לדוגמה: איך עושה סחלב?, הזבוב שרצה להיות עכביש ו-עש העכביש.

גם הפעם לא אחרוג ממנהגי ואציג לכם סדרת תמונות שצילם דניאל ג'נזן (Daniel Janzen), פרופ' לביולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה. התמונות, שצולמו בעיקר בקוסטה ריקה אבל גם בגואטמלה ובליז, מראות משפחה של זחלים, אשר יש להם צורה של ראש של נחש. בנוסף לכך, אם אתה מתקרב אליהם יותר מדי, הם יראו כאילו הם מנסים להכיש אותך. אני חושב שזה מגניב למדי. בעצם זה ממש ממש ממש מגניב.

לקריאה נוספת.

איך עושה סחלב?

הכירו את גמל־השלמה הסחלבי (תרגום שלי ל-Orchid Mantis, או בשמו הלטיני Hymenopus coronatus). על־פי הביולוג האבולוציוני ג'יימס אוהנלון, הוא הטורף היחיד הידוע כרגע אשר אורב לטרפו על־ידי התחזות לפרח (ולא סתם להתחבא בין פרחים כפי שטורפים אחרים, בעיקר עכבישים, עושים). כלומר, גמל השלמה בעצמו מהווה את גורם המשיכה לטרף.

אני חושב שאני פשוט אתן לתמונות לדבר בעד עצמן. אבל לפני כן, אזכיר לכם שני פוסטים קודמים שלי באותו עניין: הזבוב שרצה להיות עכביש ו-עש העכביש.

לקריאה נוספת.

הנכד של נביאים: מגזין "החיבור"

כשירון ואני הקמנו את "נביאים אחרונים", אי שם בשנת 2004 (כמעט לפני עשור), הייתה לנו מטרה – רצינו להציע לאנשים תוכן מעניין, מקורי, חוקר ומעמיק. לא שטחי, וכזה שנשען על תחקיר טוב, עיתונאות קלאסית והרבה סקרנות בריאה. מפה לשם, אני הפכתי את העשיה הזו למקצוע, כעיתונאי במשרה מלאה ויותר. בין השנים 2007-2010 ערכתי את ערוץ המחשבים של ynet, תוך שאני מקיים את אותם עקרונות שיישמנו פה.

בין ההישגים של הערוץ דאז (מלבד דיווחי חדשות מהירים ומדוייקים – מלאכה לא קלה בכלל…), ניתן למנות כמה ראיונות בלעדיים (כמו הראיון הראשון בעברית עם מנכ"ל גוגל), כמה חשיפות ותחקירים (כמו תחקיר ספקיות האינטרנט שעשה הרבה רעש) והיהלום שבכתר – הקמפיין המתמשך נגד המאגר הביומטרי והסיקור העיקש והעקבי בנושא, שלא הרפה לרגע מהאחראים למיזם.

לפני כמה שבועות הגיח לאוויר העולם ירחון דיגיטלי חדש, למחשבי לוח ובכלל, בשם "החיבור", שעוסק בטכנולוגיה באשר היא ושאני העורך הראשי שלו. מלבד המתכונת החדשנית של מגזין דיגיטלי, "החיבור" נשען על אותם עמודי יסוד של "נביאים אחרונים": כתבות איכותיות, חקרניות וסקרניות, שמתבססות על תחקיר טוב ומעמיק והעיקרון השני – עברית טובה, נכונה ועשירה. הססמה שלנו היא פשוטה: "ירחון טכנולוגיה עברי".

אז אם אתם מהקוראים הקבועים (או המזדמנים!) של "נביאים אחרונים", אני בטוח שגם "החיבור", שמופץ חינם, יעורר בכם עניין. אתם יכולים להוריד אותו לאייפד או למחשבי לוח מבוססי אנדרואיד – או לקרוא אותו כ-PDF על מחשב אישי או על סמרטפון (מהגיליון הבא מתוכננת גם גירסה ייעודית לסמרטפונים, אינשאללה). אז פשוט הורידו, תהנו, ועזרו לנו לעשות עיתונאות עברית עצמאית, חוקרת וסקרנית, בדיוק כמו שעשינו כאן ב"נביאים". הרווח הוא בעצם כולו שלכם, אבל התענוג הוא של כולנו.

לאייפד - http://bit.ly/19ejXIi
לאנדרואידhttp://bit.ly/1a7IprW
גירסת PDF למחשבי PC וסמרטפונים - http://bit.ly/GPvKT7

ל"חיבור" יש גם עמוד בפייסבוק.
הפגינו קצת חיבה.

הזבוב שרצה להיות עכביש

זוכרים את עש העכביש? אז זבוב פירות מסוג Goniurellia tridens עושה דבר דומה: על על כנף שלו התפתח כתם הדומה לאיזשהו סוג של חרק – כניראה נמלה או עכביש קופצני. הסיבה להתפתחות הכתמים הללו לא ברורה לחוקרים. שתי ההשערות המובילות הן בלבול אויבים ומשיכת בן/בת זוג.

תמונות נוספות.

המקרה המוזר של מייקל מאלוי

(הפוסט הזה פורסם במקור בבלוג שלי "פתיתים" באתר בלוגלי זצ"ל)

הימים היו ימי תקופת היובש. ארה"ב שקועה עמוק במיתון, אחוז האבטלה בניו־יורק כבר עבר את קו חמישים האחוזים, והיאוש אחז בכל. אנשים עשו הכל כדי להרוויח קצת כסף. אנטוני מרינו, הבעלים של בר לא חוקי קטן בשכונת ברונקס, ביחד עם הברמן שלו ג'ו מרפי, הקברן פרנק פסקווה ועוד חבר בשם דן קריסברג, זממו לעקוץ חברות ביטוח על ידי הוצאת ביטוח חיים על שיכורים, להשקותם למוות ואז לגרוף את כספי הפיצוי לכיסם.

מייקל מאלוי נראה כקורבן אידאלי. האירי בן ה־50 עבד ככבאי וכמהנדס, אבל נטיית ההשתכרות שלו מנעה ממנו לשמור על מקום עבודה קבוע. הוא הזניח את עצמו וביקר בתכיפות בבר של מרינו ובברים אחרים. חבורת הרצח, כפי שכינו מאוחר יותר העיתונים את ההתארגנות של מרינו, מרפי, פסקווה וקריסברג, התידדה עם מאלוי, וסיפקה לו משקאות בחינם. מאלוי התרגש מאוד מהמחווה ובשמחה חתם על טופס תמיכה במרינו להתמודדות בבחירות המקומיות. מה שהוא באמת חתם עליו היו שלוש פוליסות ביטוח חיים.

חבורת הרצח צפתה בחדווה בכמויות המשקה שלגם מאלוי בכל יום ויום. עם כמות כזו, הוא לא יחזיק יותר משבוע, הם קיוו. אבל זה לא קרה. להיפך. מאלוי נראה בריא מבעבר, ומצב רוחו היה מרומם. בשלב זה הוא כבר התחיל לעלות לחבורה הרצחנית כסף רב, ונידרשו צעדים יותר קיצוניים.

מרפי, שהיה בעברו כימאי, ערבב חומר נוגד קיפאון במשקה אותו הגיש למאלוי. מאלוי התעלף, והחבורה אצה לקרוא לרופא כדי שיחתום על תעודת הפטירה. אבל עד שהרופא הגיע, מאלוי התעורר מעלפונו, כשהוא צמא יותר מאי פעם… בימים הבאים הגדילה החבורה את מינון החומר, אחר כך עברה לטרפנטין, ולבסוף לרעל עכברים, אבל דבר לא עזר. מאלוי היה מופיע שוב, צמא, מאושר וחי.

הדבר הבא שניסתה החבורה היה להפשיטו לגמרי, להרטיבו ולהשליכו בלילה לאחד הפארקים בעיר . אם רעל לא יכול לו, אזי הלילות הקרים של ניו־יורק יוכלו. או כך לפחות הם חשבו. מאלוי הופיע בבר הקטן למחרת, כשהוא לבוש בבגדים חדשים. הוא סיפר כי התעורר בבוקר בפארק עירום לחלוטין. למזלו הרב שני שוטרים מצאו אותו והעבירוהו לבית מחסה שם קיבל בגדים חדשים.

חמתם של בני החבורה פרצה כל גבול. הפעם הם השקו אותו עד עילפון, ודרסו אותו ברכבם. למחרת רווח לחברי הקנוניה כשמאלוי לא הופיע, אבל מצד שני לא דווח בעיתון על הרוג. הם המתינו מספר שבועות ואז נכנס מאלוי לבר הקטן, חי וצמא. התברר כי הוא אושפז בבית חולים עם סדק בגולגולת ושברים בגופו. באותו הבוקר השתחרר ומיד הלך לבקר את חבריו הטובים. הם היו המומים. עוד באותו הערב הוחלט: את מאלוי יש לרצוח. חד וחלק.

למחרת הם השקו אותו עד עילפון,  תחבו צינור פליטה של רכב לפיו, וחנקו אותו למוות.

מרפי אסף חלק מדמי הביטוח כשהוא מתחזה לאחיו של המנוח, אבל לרוע מזלו הוא נעצר ונכלא על פשע אחר שביצע בעבר, ואז כאשר הגיעו כספים נוספים ולא היה מי שיאסוף אותם, החשדות החלו עולים והמשטרה התערבה. אחד השותפים, שחשב שלא קיבל את כל הסכום המגיע לו התחיל לזמר, ומכאן למשפט הדרך היתה קצרה. הארבעה, למרות שטענו לאי שפיות, ואח"כ ניסו להפליל מישהו אחר, הורשעו בדין, ומצאו עצמם על הכיסא החשמלי בחדר ההוצאות להורג של כלא סינג סינג המפורסם. מאלוי נקבר באופן מכובד, כאשר הוא לוקח עימו אל הקבר את סוד חוסנו הגופני.