9 נשמות אבל רק 4 רגלים

הכירו את קורקי, גור חתולים חמוד שנולד עם מום חמור ברגליו:  כפות רגליו האחוריות מופנות אחורה ולא קדימה. החתלתול נמצא משוטט בעיירה פארגו שבצפון דקוטה, והיה מיועד להרדמה עקב מצבו הקשה. אבל, שני פעילים במקלט לחתולים בשם CATS Cradle Shelter, התערבו עם תוכנית נועזת להצלת קורקי בעזרת ניתוח מסובך. קורקי התאושש באופן מעורר התפעלות ועתה הוא מסתובב בגאון, לומד להכיר את רגליו בפעם הראשונה:


כדי שתבינו את חומרת המצב של קורקי, מובא צילום רנטגן מלפני הניתוח ולאחריו:

כן, מותר להתרגש ומותר להתמלא בהשראה. אתם יכולים להתעדכן במצבו של קורקי בעמוד הפייסבוק של העמותה ובעמוד האינטרנט שלה.

לפיד. לא שר החינוך.

אייזיק אסימוב אמר פעם: "אנטי-אינטלקטואליות היא מגמה העושה את דרכה בחיינו הפוליטיים והחברתיים,תחת ההנחה השגויה שדמוקרטיה פירושה ש'הבורות שלי טובה בדיוק כמו הידע שלך' ".

לפיד הוא מייצג מאוד נאמן של המגמה הזו. מנהיגים שקרנים שמעוותים את העובדות לצורכיהם, בהסתמך על זכרונו הקצר של הציבור או לא בקיאים בהן די הצורך כדי לקבל החלטות מושכלות – יש לי מספיק. אני לא צריך עוד אחד כזה.

אני לא מכיר את יאיר לפיד אישית, ולכן אין לי נגדו שום דבר אישי. אני שופט אותו אך ורק על פי ההתבטאויות הפומביות שלו במשך שנים כבעל טור ומגיש תוכנית ראיונות. וגם כאן, האדם מזגזג: הוא מציע להשאיר בחינת בגרות במתמטיקה, אבל בעצמו כתב פעם כמה המקצוע הזה מיותר. זה מעיד על חוסר יושרה.

לגופו של הנאום שנשא: הרעיונות שמציג לפיד, הם לא שלו. הם נשענים ברובם על רעיונות של סר קן רובינסון, שהוא איש מבריק ומומחה חינוך בעל שם עולמי, שתיכף נגיע אליו – יחד עם קצת משמש פופוליסטי של לימודי הליבה, שכבר נטחן עד דק.

לפיד מציע לבטל את רוב בחינות הבגרות. אבל מישהו שאל למה יש 250 ומשהו בחינות בגרות? כי כן, כפי שמציין לפיד – משרד החינוך מאפשר בחינת בגרות, בשייט, במחול ואפילו בתקליטנות – כל ילד ומה שהוא בוחר להתמחות בו. אבל מדוע לבטל את הצורך בבחינה והערכה חיצונית? ממה הוא מפחד? מערכת חינוך שלא מאתגרת אנשים צעירים להתמודד עם לחצים ואתגרים בדמות אתגר, גם אם מלאכותי, של בחינה ולא קובעת מדד אובייקטיבי למצוינות – אלא רק תלמדו מה שאתם אוהבים, זה בסדר ופוצי מוצי – זו מערכת שלא מעודדת מצוינות ולא תייצר אנשים שישאפו ליותר, שירצו להשיג יותר – שהחברה הישראלית תוכל ליהנות מהיכולות יוצאות הדופן שלהם בתחום מסוים, והם עצמם יהיו מאושרים כי הם הגשימו את החלום שלהם.

זו תהיה מערכת שתעודד חפיניקיות ובינוניות, ומערכת שתגרום לכך שלמקצועות מסויימים יהיה יותר משקל לעומת האחרים, כי הם לבגרות ואחרים לא. לזה, אני לא מסכים ולא ארצה שילדיי יחונכו במערכת כזו, כמו שהאדון לפיד רוצה ליצור.

ואם כבר נגענו בכישורים ראויים, יכולות, והצורך לעודד אותם באנשים – אם קן רובינסון היה רץ למשרת שר החינוך – הייתי מצביע לו. הוא דוקטור לחינוך אמנותי, היה ראש מנהל החינוך האמנותי בבריטניה ובעל ניסיון עצום בחינוך ליצירתיות ומצויינות ואיש מאוד חכם בעיניי באופן כללי. אבל לא הוא רץ למשרה של שר החינוך, אלא יאיר לפיד.

איזה הישג בדיוק יכול להציג יאיר לפיד כאיש חינוך? כמישהו שמבין בזה משהו? האיש הרי אפילו לא עמד בעצמו באתגרים הבסיסיים שמציבה מערכת החינוך בפני כל אזרח ישראלי ושמרבית האזרחים בישראל כן עמדו בהם בהצלחה – השגת תעודת בגרות ותואר ראשון. הוא מבקר את מערכת החינוך וההשכלה הנמוכה והגבוהה בישראל, כשהוא עצמו נכשל אפילו באתגרים הבסיסיים ביותר שהיא מציבה? לא כל שכן היה מחנך ומורה בעצמו או שהוא בעל ניסיון חינוכי משמעותי כלשהו! אז מאיפה הוא שואב את עזות המצח להציע את עצמו כשר חינוך?

אני דורש מהמנהיגים שלי מצויינות, ידע, עומק והבנה. אני רוצה אנשים שהוכיחו את עצמם בניהול מערכות גדולות, ביזמות, ביצירתיות, ובהישגים מדעיים, במאבקים חברתיים. אנשים שנלחמו בחיים שלהם להגשמת חלום, לא משנה איזה חלום – והצליחו בזה. אני רוצה מנהיגים טובים. מה יאיר לפיד השיג בחייו ללא קשרים והנחות? האם שמעתם אותו פעם נלחם למען משהו? למען מישהו מלבד עצמו?

חומר למחשבה.

והנה ההרצאה של קן רובינסון מ-TED. תקשיבו, חלק מהדברים ישמעו לכם מאוד מוכרים (אני אישית מאוד אוהב את הסיפור של ג'יליאן לין):

זו ננו־שנייה

בשיעור הראשון בקורס "אינפי 1" באוניברסיטה, המרצה זרק לאויר את צירוף המילים "לכל אפסילון". צירוף מילים מוכר אהוב שנוא על כל סטודנט. אבל, היו צריכים לעבור שני סמסטרים עד שבאמת הבנתי את המשמעות העמוקה של צירוף המילים הזה.
עכשיו תחשבו, האם אתם יודעים מה זה ננו־שנייה? אם אתם חזקים ברישות אתם יודעים שזה מיליארדית השנייה. אבל מה זה באמת אומר?
אדמירל גרייס הופר המהוללת זצ"ל מסבירה מה זו ננו-שניה בפשטות ובאלגנטיות. אין פלא שקראו על שמה מחשב־על וספינת מלחמה.

כמה דברים שלא ידעתם על פרסי האוסקר

  • הפסלון לא שייך באמת לזוכים. הזוכים חייבים לחתום על מסמך הקובע כי במידה וירצו למכור את הפסלון, עליהם תחילה להציעו למכירה לאקדמיה בעבור דולר אחד. אם הם מסרבים לחתום הם לא זוכים להחזיק בפרס. חוק זה נכנס לתוקף רק ב־1950, ולכן אפשר עדיין למצוא פסלונים ישנים מסתובבים בשוק.
  • היה רק זוכה אחד ששמו אוסקר: אוסקר האמרשטיין השני.
  • תאטרון קודאק, המארח את הטקס, מכיל 3332 מקומות ישיבה. מן הסתם לא כל המוזמנים מגיעים, מה שמספק פרנסה לא רעה בכלל: 125$ לשעה, לממלאי מקום בשכר.
  • נאום הזוכה הקצר ביותר היה של אלפרד היצ'קוק: "תודה לכם".
  • עד 1989 המשפט "And the winner is…" היה המשפט המבשר על הזוכה. משנה זו והלאה שונה המשפט ל-"And the Oscar goes to…", כניראה כדי שהמפסידים ירגישו קצת יותר טוב עם עצמם.

מקורות: Oddee, About.com, Empire