עניין של זמן

עם החלת המנדט הבריטי על ארץ ישראל נקבע כי אזור הזמן אליו יהיה שייך שטח המנדט הינו זמן גריניץ' בתוספת שעתיים, בדומה לשכנותינו ירדן (שגם היא אגב היתה תחת שלטון בריטי), מצרים וסוריה.

חשוב להבין שהחלטה זו היתה הגיונית בזמנו. שני גורמים עיקריים משפיעים על קביעת הזמן המקומי: גאוגרפיה ופוליטיקה (כמו תמיד). מבחינה גאוגרפית, ירושלים (נהוג שמיקום עיר הבירה קובע את הזמן המקומי) נמצאת בקו אורך 35. אזורי הזמן הם בגודל של 15 מעלות, דהיינו, עיר הקודש קרובה קצת יותר לקו 30 מעלות מאשר לקו 45 מעלות, אם כי לא בהרבה. מבחינה פוליטית, ממשלת הוד מלכותו רצתה שנהיה קרובים לשכנינו מדרום, המצרים, ואין קרבה גדולה יותר מקרבת הזמן.

אבל, מבט זריז במפת איזורי הזמן, מגלה כי ישראל נמצאת בקצה המזרחי של האזור, דהיינו, בעוד שאצלנו השמש זורחת כבר בשעה 5:00, הרי שביוון היא עדיין לא שוקלת אפילו להתעורר, וזה, בזבוז משווע של שעות אור.

במפה רואים בבירור, כי מזרח טורקיה נמצאת מזרחית לנו, אבל ממשלת טורקיה קבעה כי אחידות הזמן במדינה חשובה יותר. מצד שני נראה כי האזור המערבי של רוסיה, נמצא ברובו מערבית לישראל, והוא כבר מוגדר באיזור זמן גריניץ' ועוד שלוש שעות. מדוע העיווות?

ממשלת הוד מלכותו, של בריטניה מלכת הימים – שמבינה דבר או שניים בענייני מפות, קוי אורך ואזורי זמן (בהתחשב בעובדה שהם המציאו את המושגים עצמם), היתה מודעת כמובן לבעיה זו ולכן החליטה על כינונו של שעון קיץ. כלומר, מתחילת האביב ועד סוף הסתיו השעון זז שעה אחת קדימה, דהיינו באותה תקופת זמן נדמה כי אנו נמצאים באזור זמן 3+. שזהו, חייבים להודות, רעיון לא רע בכלל.

מי שקבע את תאריכי הזזת השעון היה הנציב העליון באותה העת, אבל סביר להניח שהתאריכים היו זהים לאלו שבממלכה המאוחדת. נציין רק כי בתקופת מלחמת העולם השנייה, מטעמי חיסכון בדלק, הונהג שעון קיץ גם בתקופת החורף.

עם ההכרזה על הקמת המדינה וסיום המנדט הבריטי הועברה הסמכות לקביעת השעה למשרד הפנים.

משרד הפנים החליט להשאיר את המדינה הצעירה באותו אזור זמן שנקבע במנדט, למרות נטיית המדינות הארופיות "לנדוד" מזרחה בקביעת אזורי הזמן שלהן. מערב רוסיה למשל, שהזכרתי קודם לכן, או צרפת וספרד, הנמצאות גאוגרפית באזור 0, בחרו לעצמן את 1+.

קביעת מועדי שעון הקיץ היוותה מוקד מחלוקת בין דתיים לחילוניים, בעיקר בנושא חילול שבת (לפי שעון הקיץ השבת יוצאת מאוחר) וצום יום הכיפורים. מחלוקת זו גרמה לכך שמועדי תחילת וסיום שעון הקיץ השתנו כל שנה, ותמיד, אבל תמיד, מועד סיום שעון הקיץ הקדים את שאר העולם.

העדר חוק מסודר הקובע את תחילת וסיום שעון הקיץ יצר אנדרלמוסיה. לא ניתן היה לתכנן לוחות זמנים ארוכי טווח, וזה פגע (אם כי פגיעה קלה) ביחסי החוץ של ישראל. משום כך הוגשה הצעת חוק בנושא, ובתחילת שנת 2005 הגיעה הכנסת להסכמה בדבר מועדי שעון הקיץ, בחוק קביעת הזמן:

שעון הקיץ יתחיל ב-2 לפנות בוקר ביום שישי האחרון שלפני ה-2 באפריל.
שעון הקיץ יסתיים ב 2 לפנות בוקר במוצאי השבת שלפני יום הכיפורים.

אם נשווה את תאריכי הסיום של שעון הקיץ בישראל לתאריכי הסיום של שעון הקיץ באירופה בשנים הקרובות (הטבלה המלאה כאן), נראה כי אנו מקדימים את התאריך בין חודש לחודש וחצי. כלומר, במדינה שספק היתה צריכה להיות באזור זמן 3+, קיבלנו מדינה באזור זמן 2+ עם שעון קיץ מקוצר. נותרנו קירחים מכאן ומכאן.

אז מה לעשות? לדעתי הפיתרון הטוב ביותר הוא להשאיר את מועדי שינוי הזמנים כפי שהם, רק להעביר את ישראל לזמן 3+. כך בימי הקיץ השמש תשקע בשעה מאוחרת יותר, ומצד שני תזרח מאוחר יותר, וכך נבזבז פחות שעות שמש יקרות מפז.

נביאים אחרונים

עניין של זמן

כתיבת תגובה לבטל