הפלגתי בימים מטרינידד ועד טורטוגה ומעולם לא ראיתי דבר כזה! טבעת האירוסין שהענקתי לאיליין הכילה קללת פיראטים נוראית. אני בטוח שלה צ`אק עומד מאחורי זה. הייתי צריך לדעת ששום דבר טוב לא יצא מהאוצרות של הזומבי הרשע הזה. ואם זה לא מספיק, הרואה שפגשתי בביצת Mangrove אמרה לי שכדי לשבור את הקללה ולהציל את איליין אני אצטרך למות!

Curse of the Monkey Island, השלישי בסדרה, מ-1997, מוצא את גייברש במזל ביש. התסריטאים הצליחו לחמוק מהסיום הבעייתי של הכותר השני – מתברר כי סופו היה לא יותר מהזייה שחווה גייברש, כתוצאה מהביקור בגן-השעשועים של לה צ`אק. לאחר שהצליח להתחמק בדרך לא ברורה, הוא מציע נישואין לאהובתו משכבר הימים, אך אויה – היא הופכת לפסל מוזהב, וגייברש המסכן צריך שוב לצאת לימים ולהרפתקאות גדולות כדי להציל אותה. אל לכם לדאוג: גם לה צ`אק בין המתים-החיים, וחוזר לעשות צרות, כרגיל.

את הפרוייקט הפעם הובילו ג`ונתן אקלי ולארי אהרן, שני כלבי ים משופשפים בכל מה שקשור ליצירת משחקים, שעסקו במגוון תפקידים בהפקות קודמות. ג`ונתן אקלי הגיע מהצוות שעשה את Sam & Max Hit the Road ואת ההמשך ל-Maniac Mansion, הלא הוא Day of the Tentacle עטור השבחים. לארי אהרן היה בצוות הגרפיקה והארט של Monkey Island 2, כמו גם בזה של Full Throttle, Day of the Tentacle ומשחקים נוספים. השניים הובילו את גיבורנו לקפיצת דרך טכנית משמעותית: גייברש עבר לעולם שבו הרקעים מצויירים ביד וסרוקים, והדמויות שבו עוצבו בתוכנות תלת ממד ועובדו להתאמה על הרקע הדו-ממדי המצוייר, כמו גם קפיצת מדרגה לרזולוציות הגבוהות המקובלות כבר בשנה זו. התוצאה הייתה יפהפייה. כמו שמעיד הנחתום ג`ונתן על עיסתו: "כאשר ביל טילר, האומן הראשי של הפרוייקט הראה לנו מה הוא יכול לעשות ברזולוציה גבוהה, כולנו נדהמנו". ואכן היה כך.

השינוי השני המשמעותי, הוא שגייברש לראשונה פותח את הפה – ויוצא לו משם קול. המשחק השלישי היה מדובב כולו עם ליהוק, שכלל לא פחות מ-29 איש. ב-Lucas עשו עבודה באיכות יוצאת דופן, שקשה לראות גם בהפקות קוליות למשחקים כיום, והעסיקו מדבבים גם לדמויות משנה זניחות כמו 'פיראט 5' ו-'פיראט 6'. כקולו של גייברש נבחר דומיניק ארמטו, מדבב מסדרת אנימציה מטורפת בשם Aghhh! Real Monsters. ארמטו עשה עבודה מצויינת והצליח להתחבר היטב לדמותו של גייברש, מה שסלל לו דרך לעבודות נוספות כמדבב כמו גם כשחקן בתפקידים קטנים ב-Chicago Hope, למשל.

על אף קפיצת הקוונטום הטכנולוגית, הצליחו אקלי ואהרן לשמור על רוח השטות המקורית של גילברט, עם קטעים מצחיקים בטירוף, המון מחוות קטנות למשחקים אחרים של Lucas Arts כמו גם המשחקים הקודמים בסדרה, ודמויות משנה סהרוריות כמו מאריי, גולגולת מדברת שנותרה מאחד השלדים, איש צוות לשעבר של לה צ`אק, שחושב שהוא עדיין כוח שטני רב עוצמה; קני, הילד הנוכל, שמוכר לגייברש לימונדה בכוס בלי תחתית (בדיבובו של גארי קולמן), ועובר בשלב מסויים לעסקי הנשק; צוותו של גייברש, הכולל מלח אירי בשם האגיס, הפוצחים בשיר ארוך על ייעודם למתוח מפרשים ולהיות שודדים. המשחק מכיל קטעי פעולה משעשעים של קרבות תותחים בין ספינות, וגם העלבונות בקרב החרבות חוזרים, אלא שכפי שמסביר באריכות לגייברש קפטן רוטינגהאם (Rotting Ham), העלבונות נעשים בחרוזים: "אתה יותר מכוער מקוף בשמלה!" – "לא ידעתי שאני כל כך דומה לארוסתך!" (זה נשמע יותר טוב באנגלית) ועוד ועוד. רוח השטות ניכרת גם ביומני המפתחים, כפי שכותב ג`ונתן אקלי: "מסתבר שיש באג במחשבים איטיים, בסצינת האהבה: איליין הופכת לטרול ומולקת את ראשו של גייברש בנשיכה". אבל סוף טוב הכל טוב – בניגוד לסיום התמוה במשחק הקודם, גייברש ואיליין מפליגים אל האופק כאשר בירכתי ספינתם השלט "זה עתה נישאו". אתם רשאים למחות דמעה.

ביורקי את החול של אי הקופים, התחלתי לחשוב האם החיים של פיראט אכזר הם אכן כל מה שאמור היה להיות. התעלמתי מהאירועים האחרונים, שהיו כיריות אזהרה לצד נשמתי, להתקלות הקרובה למוות של אשתי, כמו גם המיליארדר שרוצה לנקות את האיים משודדי ים, אם רק בחרתי נתיב אחר, לה צ`אק עדיין היה מת, ותעלומת העלבון הסופי הייתה נפתרת. אם לא הייתי מרים את החרב, אולי שותי הגרוג של הקאריביים לא היו מאויימים על ידי כוחות השאול והממון. אם רק…לפתע ידו השעירה של קוף טפחה על כתפי. הגיע הזמן. הזמן לעצור את לה צ`אק (שוב), הזמן לעשות את העולם מקום בטוח יותר לשודדי ים, הזמן לקרב הגדול של חיי הסייף שלי…

ב- Escape from Monkey Island, המשחק הרשמי האחרון בסדרה לעת עתה (על אף שיש שמועות על פיתוח של משחק חמישי), שיצא ב-2000 גם לפלטפורמות נוספות כמו ה-PSOne וה-מק, נאלץ גייברש להתמודד לא רק עם כוחות השאול, אלא גם עם כוחות הממון. איליין, המושלת של האי Melee ולעיתים גם אשתו, הוכרזה כמתה. במקומה נבחר כריש נדל"ן בשם Ozzy Mandrill, ששואף לנקות טינופת הפיראטים מאיזור משולש האיים, כדי להפוך את המקום לאתר תיירות משגשג. המשחק עושה דילוג נוסף מבחינה גרפית, כאשר הוא מעביר את גייברש וחבר מרעיו לסביבה תלת ממדית כמעט מלאה: הדמויות בתלת-ממד על רקע דו-ממדי, אבל ללא הגימור ששיווה להן את המראה המצויר בכותר הקודם. התוצאה היתה פוליגונית, זויתית וקוצנית – לטעמי, זו הייתה נפילה מהמשחקים הקודמים, שעמדו כל אחד בסימן עלייה מקודמו, על אף שלא סיימתי אותו וזה אולי הסימן הרע.

על הכותר הרביעי עבדו האנשים שהובילו את Sam&Max – שון קלארק ומייק סטמל, אנשים שעבדו ב-Lucas שנים רבות. לגבי המעבר לתלת מימד, שון ומייק קיבלו מגיימרים תגובות מעורבות. היו כאלה (כמוני) שחשבו שהמעבר לתלת מימד הוא לא פחות מחילול הקודש. מאידך, היו שחקנים ששלחו תגובות כגון: "חשבתי שאי הקופים בתלת ממד יהיה גרוע, אבל זה נראה לא רע בכלל!". בניגוד לקודמיו, שהתהדרו בליטוש טכני יוצא דופן (אי הקופים 2 רץ ללא כל שינויים על מערכות הפעלה מתקדמות עד היום!), הממשק היה לעיתים מעצבן, החידות קשות כבקודמים, אך לעיתים קשות מדי (כמו ב-Myst O Time).

גם כאן, ההומור הוותיק נותר שלם. ישנן דמויות מצחיקות כמו הפיראטים שמשחקים שח, חידות קשות כבקודמים וגם מחוות קטנות לתרבות פופולרית כמו "אוכפים לוהטים" ו"פלנט הוליווד" , לרון גילברט, שבאותה תקופה כבר עזב את Lucas Arts והקים חברה משלו, Humongous Entertainment. ויש עוד מחוות קטנות לג`ורג` לוקאס ולשיטת S.C.U.M.M., כאשר גייברש מגיע לבאר הנושא את אותו השם. אבל באיזשהו מקום, זוהרו של גייברש עומעם באותו כותר אחרון. ועל אף ש-EFMI הוא פנינת הרפתקאה כמעט בכל סטנדרט אפשרי, הוא נופל מקודמיו, שזכו בצדק לתואר – אגדתיים. אפשרי שמגמת הדעיכה הכוללת בז`אנר ההרפתקאה נתנה אותותיה אפילו בענקים של התחום כ-Lucas Arts.

ונקנח במוזיקה. המנגינות המלוות הן יצירות מופת. את המוסיקה כתב מייקל לאנד, אולי אחד האנשים הכי מוכשרים בתעשייה. לאנד מלווה את הסדרה עוד מהמשחק הראשון, וכתב נעימות שמהוות חלק בלתי נפרד מהמותג אי הקופים: נעימת הנושא, הנעימה של לה צ`אק, והנעימה בסצינות האהבה הן ייחודיות וצובעות כל אחת מהדמויות הראשיות באור שונה. גם שיטת iMUSE שפיתח, שהייתה אולי הראשונה להציג מנגינה המשתנה בהתאם להתרחשויות על המסך (בלוקאס הרחיבו את השימוש בה גם למשחקים אחרים), היא אבן דרך בתולדות תעשיית המשחקים. המנגינות שכתב כל כך ייחודיות עד כי Lucas אפילו הוציאו אותן בדיסקים, וגם כרינגטונים לטלפונים סלולריים. אני אדגים זאת גם בחווייה אישית: כשקיבלתי את כרטיס הקול הראשון שלי, 8 ביט עתיק שהתאים ל-286 שהיה לי בזמנו, המשחק הראשון שהרצתי לאחר ההתקנה היה אי הקופים הראשון. את מה שנשמע בתקן ה-MIDI כנגינה על חליל רוח שפותחת את המשחק, ואז הסערה מתגברת של קסילופונים, בקבוקי מים מזכוכית ועוד כלי הקשה אופיינים לקאריביים אני זוכר עד היום. במשחק השלישי עם הסאונד הדיגיטלי מצטרפות לחגיגה המוסיקלית הזאת גם צווחות של קופים נרגשים. כמו שנאמר (בירידה על שיטת הסאונד של לוקאס THX): הקופים מקשיבים. גם אנחנו. המוסיקה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה הנהדרת המכונה סדרת משחקי אי הקופים.

נכון לכרגע, אין משחק אי הקופים נוסף בתכנון. על אף רמיזות מצד מנכ"ל LucasArts ואנשי יחסי הציבור של החברה שיקום משחק נוסף לשושלת המפוארת, לא הוצאה בנושא הודעה רשמית. אבל אנחנו מחזיקים את אצבעותינו בתקווה. חובבי הרפתקאה בכל העולם רוצים המשך לאגדה. האגדה על אי הקופים. הרימו מפרשים והפליגו אל האופק, כלבי ים צפודים שכמותכם…

והערה אחרונה – קבוצה מהאנשים המוכשרים שיצרו את פנינות ההרפתקאה האלה, ופוטרו לאורך השנים מ-Lucas Arts שהפסיקה להאמין במשחקי הרפתקאה, שוקדים כיום על משחק חדש בשם a Vampyre Story. באתר החברה החדשה, Autumn Moon ניתן ושווה לעקוב אחר הפיתוח שלו.

כתבה זו פרי מקלדתי התפרסמה גם באתר Vgames – ערוץ המשחקים הישראלי.