עוף החול של הבייטים: הסיפור של קומודור

LOAD “*”,8,1

למיליוני אנשים בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, הפקודה הזו שמקורה במחשב הקומודור 64, הייתה חלק מההיכרות הראשונה שלהם עם עולם המחשוב האישי ועולם התכנות .

אך לא רבים מכירים מה שניצב מאחורי סמל ה-C והדגל: היסטוריה רבת התהפוכות של חברה חלוצית, שלצד אפל ואטארי, הייתה אחת החברות הראשונות בעולם לייצר מחשבים אישיים – כאלה המיועדים לבית, ולא למשרד.

קומודור ניצלה ממוות עסקי פעמים רבות, והיא נחשבה לסוג של חתול בעולם המחשוב של אז: היו לה כנראה תשע נשמות, והיא תמיד נחתה על הרגליים.

אחד מששים
ג'ק טרמל, נולד תחת השם איידק טרימלסקי ב-1929, בלודז' שבפולין. בגיל עשר היה עד לפלישת הנאצים לעיירת הולדתו, וכיהודים, כל משפחתו נשלחה לאושוויץ. אביו נפל קורבן לניסוי של ד"ר מנגלה ומת, לאחר ש"מלאך המוות" הזריק לגופו דלק.

אך טרמל שרד את מחנות הכפיה ("להיות אחד מ-60 ששרדו לעומת עשרת אלפים שמתו, שום דבר לאחר מכן לא היה קשה בשבילי”, סיפר פעם טרמל) והיגר לארצות הברית. ב-1948, הוא התגייס לצבא האמריקני, שם הוכשר כמתקן מכונות כתיבה.

לאחר ארבע שנים של שירות צבאי, פתח חברה קטנה לתיקון ומכירת מכונות כתיבה, ולאחר מכן עבר לקנדה שם פתח חברה דומה בשנת 1958.

טרמל, שחיפש שם עם הדר צבאי שיתקשר לדרגה גבוהה בחר בשם קומודור (דרגה בכירה מאוד בצי, מקור השם הוא בתואר אצולה צרפתי), לאחר נסיעה עסקית לגרמניה – וכיון שהשמות "ג'נרל" ו"אדמירל", כבר היו תפוסים.

ממחשבונים למחשבים
ב-1962, לאחר הסתבכויות פיננסיות שכמעט והרגו את החברה, פגש טרמל את אירווינג גולד (Gould), שהשקיע 400,000 דולר בחברה תמורת 17% מהמניות ותפקיד יושב הראש. גולד שלח את טרמל בשנים שלאחר מכן להתמחות באסיה בייצור של המצאה חדשה: מחשבוני כיס.

בשנים הבאות קומודור, שעברה לפאלו אלטו בקליפורניה (לימים עמק הסיליקון), שגשגה בעולם בזכות מכירות המחשבונים, עד שנדחקה מהשוק בידי טקסס אינסטרומנטס, ועברה בשנת 1975, להפסד של חמישה מיליון דולר.

אך באותה שנה לוותה קומודור שלושה מיליון דולר כדי לקנות חברת שבבים בשם MOS – מה שהפך אותה מחברה המייצרת מחשבונים, לחברה המייצרת מחשבים.

אחת התעלומות הגדולות של הקומודור 64 הייתה מדוע הציגה המערכת רק 38,911 בייטים פנויים, על אף שהזיכרון המלא היה 64,000 בייטים? התשובה היא שכמעט חצי מנפח הזיכרון נתפס בידי מערכת ההפעלה – קומודור בייסיק 2.0.

"מחשבים להמונים, לא למעמדות העליונים"
לאחד ממהנדסי MOS, צ'אק פאדל, היה רעיון מוזר: מחשב אישי לבית. טרמל נתן לו את החופש לבזבז את הכסף שלא היה, וכך נולד ה-PET: Personal Electronic Transactor, שהוכרז בינואר 1977, והיה ככל הנראה המחשב האישי הראשון בעולם (חודשים Photo by tomislavmedak, CC-BYלפני צאתו של ה-Apple II לשוק).

ה-PET נמכר בחנויות האלקטרוניקה "רדיו שאק", תמורת 595 דולר (באירופה המחיר היה כפול), ועד מהרה הצטברו הזמנות בסך שלושה מיליון דולר – שהצילו את החברה. שוב.

בשנים שלאחר מכן, התמקדה קומודור בשוק הביתי, תחת הסיסמה שטבע טרמל: “מחשבים להמונים, לא למעמדות העליונים". והוציאה ב-1980 את ה-VIC-20, מחשב עם יכולות גרפיקה וצליל מתקדמות לזמנו, שמכר 2.5 מיליון יחידות. קומודור הייתה חברה המחשבים הראשונה שהגיעה למיליארד דולר מכירות.

לידתה של אגדה
בתערוכת CES בינואר 1982, הוצג ה-VIC-30, שהיה שם הפיתוח של המחשב שלימים ייקרא הקומודור 64: מחשב עם זיכרון וסביבת עבודה בנפח של 64 קילובייט, מיד הפך לשיחת התערוכה ויצא לשוק באותה שנה.

ה-C64, היה יותר חזק ויותר זול ממתחריו כמו ה-Apple II או המחשבים של IBM. הוא היה קל לתכנות, הציג מיד עם העליה את מערכת ההפעלה מבוססת בייסיק, עם מסך כחול (שהיום, כמה משעשע, קיבל משמעות הפוכה, שלילית, בזכות Windows), נעים וידידותי. Photo By: shane doucette, CC-BY-SA

היה לו מקום לכרטיסי הרחבה, הוא התחבר גם לרשמקול קלטות או כונן תקליטונים חיצוני – להרצת תוכניות ומשחקים ומסך התצוגה שלו היה כל טלוויזיה ביתית.

המחשב הנמכר ביותר בהיסטוריה נולד. הוא הציג 16 צבעים (למרות שהשבב שלו היה מסוגל להציג 128 צבעים, לטענת מפתחיו) ושבב הצליל שלו, ה-SID 6581, היה מהפכני לתקופתו ויכל להשמיע שלושה "קולות" במקביל.

אגב, אחת התעלומות הגדולות של הקומודור 64 הייתה מדוע הציגה המערכת רק 38,911 בייטים פנויים, על אף שהזיכרון המלא היה 64,000 בייטים? התשובה היא שכמעט חצי מנפח הזיכרון נתפס בידי מערכת ההפעלה – קומודור בייסיק 2.0.

יכולת התכנות הקלה יחסית ותפוצתו הגבוהה הפכו אותו למושך למפתחים. ובשנות קיומו של הקומודור 64 נוצרו עבורו למעלה מ-10,000 משחקים ותוכנות שונות.

מי מבעלי הקומודור לא זוכר את Boulderdash או את “אולימפיאדת קיץ”? עוד אחראית קומודור על מחשביה, לפריחתה של סצינת ה"דמואים", מאמצע שנות השמונים עד שנות התשעים המוקדמות.

ניסיון ההחייאה המשמעותי ביותר של המותג קומודור עד היום, שנושא פירות מסויימים, הוא Commodore Gaming, כמותג של מחשבי גיימרים לפלח השוק העליון שהוצג ב-2007, ו"רכב" חזק על רגשות הנוסטלגיה הקשורים לחברה המקורית.

המלחמה על אמיגה
ברם, שיטות הניהול הברוטליות של טרמל והתנהלותו מול ספקים, הביאו לכך שקומודור נאלצה לעבור לפנסילווניה – וב-1984, החליט גולד להיפטר ממייסד החברה. טרמל עזב את קומודור עם 100 מיליון דולר בכיס, ואגו פגוע.

לאחר טיול באירופה עם אשתו, שב טרמל לארצות הברית, ורכש מתאגיד וורנר את חברת "אטארי" הכושלת בשעתו. הוא פיטר 95% מהעובדים, ביטל את רוב הפרויקטים – אך הציל את החברה – ששבה להיות שם מוכר בבתים, בזכות מחשבי ה-ST, שהתחרו ישירות בקומודור.

באותן השנים, פונה אליו חברת השבבים החדשנית "אמיגה", המחוזרת בידי ענקיות הטכנולוגיה אך חסרת הגרוש ומבקשת מימון. הוא מלווה להם מיליון דולר – שאמורים להיות מוחזרים תוך חודש בלבד.

שלושה ימים לפני תום המועד, כשהיה ברור שאמיגה לא תוכל להחזיר את החוב, מעוניין טרמל חד החושים, לרכוש את החברה תמורת 98 סנט למניה. אך האביר על הסוס הלבן של אמיגה, מופיע דווקא בדמותה של קומודור עצמה, שקונה את החברה תמורת 4.25 דולר למניה – ומחזירה לאטארי ולטרמל את ההלוואה בסך מיליון דולר.

ב-1985, מציגה קומודור את יורשו של ה-C64, הקומודור 128 (כותב שורות אלו היה בעליו הגאה של אחד), ואת האמיגה 1000 העצמתי לימיו, שכלל ריבוי משימות, מערכת הפעלה חלונאית, זיכרון של 256 קילובייט וכונן דיסקטים 3.5 אינץ' – במחיר של 1,300 דולר. מכירות הקומודור 128, שנמכר תמורת 300 דולר, החזיק את החברה מעל המים בשנת 1986.

תחילת הסוף
השנים הבאות היו תחילת הסוף של קומודור. האמיגה היה יקר לייצור, והשוק הוצף בתואמי IBM זולים וחזקים יותר מהקומודור 128. בשל שינויים תכופים בצוות ההנהלה וחוסר בהנהגה בוטחת, קומודור איבדה את מעמדה הבכיר בשוק הביתי, והפכה לחברת נישה.

רק לשם השוואה, בתחילת שנות התשעים, דגמי אמיגה עם מעבדים במהירות שעון של שבעה עד 14 מגההרץ (לאמיגה 3000 היה מעבד מוטורולה 68030 במהירות 25 מה"צ), התחרו עם תואמי 486 במהירות שעון של 33 מגההרץ, וכרטיסי גרפיקה וקול טובים יותר, כמו ה-SoundBlaster.

אמיגה הפך מחשב המזוהה בעיקר עם יוצרי וידאו ומולטימדיה באותן שנים, שהציג יכולות נאות בתחומי הצליל והגרפיקה, אבל במחיר יקר.

נפילתו של הקומודור
על אף מכירות סבירות של מחשבי אמיגה, אובדן השוק הביתי ומכירות הציוד ההיקפי ושורה של טעויות מצד גולד כמנהל – הרגו את קומודור. ב-1993, רשמה החברה הפסד של 107 מיליון דולר. ב-1994, הופסק מסחר מניית קומודור בבורסה של ניו יורק, וב-29 באפריל באותה הכריזה "קומודור אינטרנשיונל" על פשיטת רגל וחילוט של נכסיה.

שנה לאחר הפירוק, קנתה החברה הגרמנית ESCOM את קומודור, אך הסתבכה פיננסית בעצמה. בסופו של דבר, חברת גייטווי רכשה את המפעלים והטכנולוגיה, וחברת המחשבים ההולנדית טוליפ, השתלטה על המותג "קומודור" ב-1997.

התחיה כמותג מחשבי משחקים
טוליפ החזיקה במותג ללא מעש עד שנת 2003, בה ניסתה להחיות אותו. היא שיגרה לאוויר העולם את האתר CommodoreWorld.com, באמצעות חברת בת, ואיימה בתביעות על אתרים עצמאיים שהשתמשו בשם הנוסטלגי.

במקביל הוציאה לשוק כמה מוצרים קטנים, כמו דיסקונים (Disk on Key) ונגני MP3, שנשאו את השמות שהפכו למיתולוגיים, VIC ו-C64 – ללא הצלחה רבה. בשנת 2004, מכרה טוליפ את המותג לחברת המדיה יהורונימו, תמורת 24 מיליון יורו, וזו איחדה את כל פעילויות המותג תחת "קומודור אינטרנשיונל קואופוריישן". Courtesy of Commodore Gaming

ניסיון ההחייאה המשמעותי ביותר של המותג קומודור עד היום, שנושא פירות מסויימים, הוא Commodore Gaming, כמותג של מחשבי גיימרים לפלח השוק העליון שהוצג ב-2007, ו"רכב" חזק על רגשות הנוסטלגיה הקשורים לחברה המקורית.

קומודור גיימינג ניסתה לבדל את עצמה מול המתחרים על ידי מגוון גדול של עטיפות מארזים מרהיבות, שנושאות חותם אישי. מחזיקת המותג, מוכרת כיום גם פצפוניידים תחת השם קומודור.

אבל אולי התרומה הכי חשובה של קומודור גיימינג לשימור השם, היא העובדה שהחברה מציעה לבעלי Wii את האפשרות לשחק במשחקי קומודור המקוריים, באמצעות Virtual Console .

איפה קומודור היום?
לצד הזמינות המוסדרת של משחקים, לאורך השנים, מעריצים של מחשב ילדותם, הקימו אתרים עצמאיים שונים ומשונים המוקדשים לקומודור ולתוכנות שלו.

בין השאר, ניתן למצוא אתר המוקדש למוזיקה של הקומודור, מדמים (אמולטורים) שונים המאפשרים לשחק משחקי קומודור מקוריים על פלטפורמות כמו לינוקס או ה-iPhone – ואפילו מצאנו תוכנת טוויטר לקומודור 64 המקורי, שכיום הוא סוג של פריט אספנים מבוקש.

חברת קומודור אולי מתה, אך תרומתו ההיסטורית למחשוב האישי של המיזם שהחל ניצול השואה מלודז' לפני למעלה מ-50 שנה – תיזכר לנצח.

8 תגובות על הפוסט “עוף החול של הבייטים: הסיפור של קומודור

  1. אח.. הימים בהם הייתי מבריז מבצפר כדי לשחק בקומודור… תענוג.
    המשך במלאכה המצויינת ועשה כתבה גם על סינקליר ריסרצ' עם הסינקלר 1000 והספקטרום 48 האגדתיים.

  2. אחחח הנוסטלגיה של היום זה לא הנוסטלגיה של פעם.

    לנו היו 2שני קומודור 64 בכיתה והיינו משחקים בו bubble bubble בהפסקות. זה היה משחק ממש כיף…

  3. כתבה יפה! אבל קצת לא מדיוקת!
    פיסי עד אמצע שנות ה90 יכלו רק לחלום להגיע לביצועים בסאונד ובגרפיקה של האמיגה.
    קומדור מכרה טוב מאוד עד שנת תחילת 94'.
    האמיגה שלט בעולם ללא עוררין בתחום הוידאו,סאונד,וגם לינוקס על אמיגה 3000
    עד שנת 95 לפחות, הפיסי והמק לא היו בתחום זה כמעט.

  4. זקי היי,

    צר לי, אבל למיטב ידיעתי, אתה זה שטועה. ב-94' קומודור כבר הייתה בצרות. זה נכון שהאמיגה מכרה יפה, אבל עיקר הרווח של קומודור הגיע מהמכונות הביתיות הזולות יותר, ושם התואמים היכו את קומודור שוק על ירך.

    המכירות בשוק המקצועי לא הספיקו כדי לחפות גם על ההפסדים וגם על הניהול הכושל.

    אם אתה יכול להביא לי סימוכין ששונים מהתחקיר שלי, ואמינים – אשמח לתקן.

    תודה וחג שמח!

להגיב על זקי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים