זמן פגיון

זכרו נא, זכרו נא
את חמישה בנובמבר
אבק השריפה, הבגידה והקשר

אינני רואה כל סיבה,
מדוע אבק שריפה ובגידה
יאבדו אל תהום השכחה.

בית ראשון זה מתוך שיר ילדים עתיק יומין, מתאר את מעשיו של גיא פוקס (מבוטא כמו פוקס מולדר מ"תיקים באפילה"), שהיה חלק מקשר קתולי לפוצץ את בתי הפרלמנט ולרצוח את המלך הפרוטסטנטי וכל צמרת השלטון בחמישה בנובמבר 1605, ערב פתיחת מושב הפרלמנט. פוקס נתפס במרתף ארמון וסטמינסטר ובידיו שלושה תריסרי חביות של אבק שריפה. הוא עונה, הודה, נתלה ובותר לחתיכות בשל מעשיו. מאז נחוג מדי שנה, "חג המדורות" או "חג הקשר" ברחבי חבר העמים הבריטי לציון גילוי המזימה והצלת ריבונות המלך. אך מורשתו חיה עד היום ובמיוחד בקומיקס V for Vendetta שעל פיו נעשה סרט בשם זהה. העושים במלאכה הם האחים ורשבסקי כתסריטאים ומפיקים ואחד מעוזרי הבמאי שלהם בסדרת ה"מטריקס", ג'יימס מקטייג שכעת זוכה לשבת לראשונה על הכיסא שעל משענתו מצויין "במאי".

V for Vendetta עוקב אחרי הרפתקאותיה של איוי (נטלי פורטמן), באנגליה של העתיד הקרוב אך כזו הכורעת תחת נטל של שלטון טוטליטרי המזכיר מאוד את זה של אוקיאניה ב-1984 של אורוול. ה"אח הגדול" כאן הוא הלורד-הנגיד אדם סאטלר בגילומו של ג'ון הארט הותיק. תפקידו של הלורד-הנגיד לא במקרה דומה להפליא לזה של הפיהרר. מדובר בשליט טוטליטרי מגלומן ואכזר בדיוק על פי הספר. איוי מאומנת להוביל מרד בשלטון בידי אדם העטוי במסיכת גיא פוקס המתכנה רק בשם וי. וי נוקט במגוון שיטות טרור מלאות פאתוס ודרמה על מנת להפיל את שלטונו של סאטלר תוך שנה אחת בדיוק המתחילה ב…חמישה בנובמבר. עלילות המשנה בסרט הן סיפור האהבה הביזארי בין וי לאיוי והחקירה שמנהל מפקח המשטרה (רופרט גרייבס) בניסיון לברר את זהותו של וי המסתורי.

אקדחי הסקס שרו על אנרכיה באנגליה, וגם V for Vendetta עוסק בה אך גם בהיפך הגמור – דיקטטורה. האירוניה היא שעלילת V for Vendetta מתרחשת דווקא בערש הדמוקרטיה המודרנית, האומה שהביאה לעולם את "מגילת הזכויות" ואת רעיון הפרלמנט. הייצוג של המשטר הטוטאליטרי בסרט הוא מושלם על פי כל כללי הספר שקבעו פרידריך ובז'זינסקי: השליטה על אמצעי התקשורת, משטרה חשאית (המכונה "מצביענים" ומעלימה אנשים באישון לילה בהליך המכונה "שקית שחורה"), מפלגה אחת והתוספת שתופסת: פולחן אישיות המנהיג.

עלילת הסרט, כמו עלילת הקומיקס, היא בעצם משל על מהותה של הדמוקרטיה. כיצד היא מוגדרת? האם לאנשים יש חופש אמיתי או חופש מדומה? מי אחראי על זרימת המידע? V for Vendetta עוסק בטיפול עמוק אך לא רציף בכוחה של תקשורת ההמונים לעצב את האמת.
בקטע מסויים בסרט, מורה הלורד-הנגיד על מסר מסויים שיועבר – "אני רוצה אותו מחר ברדיו, בטלוויזיה, בשלטי החוצות, בעיתונים ובאינטר-לינק (התחליף הבדיוני לאינטרנט)", והמסר מתקבל. כך הם פני הדברים כשאדם אחד או קבוצה קטנה שולטת בכל האמצעים לתפוצת מידע. בכך, יש דמיון למתקיים כיום גם בדמוקרטיות ליברליות כאשר קבוצה קטנה היא בעלת השליטה על כל אמצעי תפוצת המידע המרכזיים.
עוד מסר ברור שמעביר הסרט הוא אודות הסכנות הטמונות במשטרים טוטליטריים, ועל הקלות שבה הם יכולים לצוץ ולעלות במצבי משבר. לא ארחיב בכדי לא לפגום בחווייה, אבל V for Vendetta מדגים יפה מאוד את הרעיונות הללו.

נ' לנקמה עוסק בסוגייה מעניינת אף יותר (שבוטאה טוב יותר בקומיקס): האם טירופו של האחד, עדיף על טירופו של האחר? הטוב והרע כמושגים יחסיים, אנרכיה מול פשיזם – האם יש טעם לקבל את חירות המחשבה שמציעים לכם במחיר של הרס החברה, נקיטת פעולות טרור והרג? יופיו של V for Vendetta, על אף עלילה ראשית חלשה ורעועה, הוא בכך שהוא מעורר מחשבה ומציע עושר של רעיונות בדרך לא ישירה.
מלבד רעיונות למכביר, V for Vendetta עמוס באזכורים תרבותיים, מחוות, התייחסויות והפניות ליצירות אחרות. לצופה המודע והמכיר, הדבר משדרג את חוויית הצפייה לכמעט מענגת. רשימה חלקית: אחד עשר בספטמבר, הרוזן ממונטה כריסטו, 1984, פולחן האביב, פאנטום האופרה, ליאונרד כהן, התייחסויות שונות לספרה 5 (אפילו בצורתה הבינארית, 101), אזכורים מהתרבות הנאצית (מצער אך מתבקש בהקשר הרחב) ו…. 1891 של צ'ייקובסקי.

"הסרט עוות ושונה ובחלקו הגדול הוא פנטזיה אמריקנית-ליברלית חסרת יכולת, על אדם עם ערכים אמריקניים-ליברליים, שמנסה לצאת נגד ממשל של ניאו-שמרנים ? ו V for Vendetta לא דיבר על כך". זו הייתה האמירה המרכזית של אלן מור, אביו מולידו של וי, שיצר את הקומיקס. מור ידוע בכך שהתנגד באופן עקבי לכל הגירסאות המוסרטות של יצירתו ויש לכך סיבה. מור נכווה קשות במשפט שעסק בעיבוד קודם לאחת מיצירותיו, League of extraordinary gentlemen. מור נאלץ להעיד במשפט בו תבעו תסריטאי ומפיק את אולפני פוקס על גניבה ספרותית של התסריט שלהם. מור פירש את היחס והפשרה שאליה הגיעו אולפני פוקס כהודאה באשמה וכביכול רמיזה כי הוא עצמו היה מעורב בגניבת התסריט. בעקבות הסיפור הזה מגלה מור יחס חשדני עד עויין כלפי כל מה שמדיף ממנו ריח הוליוודי, ועל-פי ויקיפדיה, סירב לאפשר עיבודים קולנועיים על יצירות שבבעלותו המלאה. אבל את דברי הביקורת דלעיל שמר עבור הגירסה הנוכחית, בכוונו אותם אל האחים וורשבסקי עצמם.

מור הוא אולי המבקר הקשה ביותר של היצירה, אבל מקטייג השתדל מצידו בהעברת תחושת הקומיקס וההדר של וי אל המסך הגדול, לא תמיד בהצלחה. העיצוב של לונדון העתידנית הוא אפרורי וקודר כראוי. השימוש המאסיבי בצבעי שחור ולבן מקנה לסרט את המראה המצוייר המקורי, אך בניגוד לעיצוב התפאורה, המראה הוא בינוני בלבד. הוא אינו משחזר הישגים כמו "עיר החטאים" של רודריגז או הצבעוניות העזה של "דיק טרייסי" או אפילו המראה הגותי-מסוגנן של גותאהם בסדרת "באטמן" (בעיקר העבודות של טים ברטון).

העלילה חלשה כפי שהזכרנו, על אף שהסרט מנסה להיצמד לתוואי המקורי של הקומיקס, הוא מתפתל בתפניות תמוהות, שדי מצדיקות את הביקורת של מור עליו. יחד עם זאת, הסרט נהנה מקצב סביר במרביתו, דיאלוגים מוצלחים ואמירות שנונות, שמפצים אך במעט.
את מפגן המשחק המרשים והאתגרי מאחורי המסיכה שעליה חיוך רחב וקבוע מבצע הוגו ויווינג, המוכר אולי יותר כסוכן סמית'. הוגו ויווינג הוא לא היחיד שמבצע משחק מרשים. ג'ון הארט, רופרט גרייבס וסטיבן פריי כמנהלה של איוי נותנים כולם הופעות משחק נאות ודווקא על רקע תותחי התיאטרון המקיפים אותה, הופעתה של נטלי פורטמן בתפקיד הראשי היא חיוורת ואנמית. התקשיתי למצוא הבדלים מובהקים בין דמותה של איוי לבין דמותה של הנסיכה אמדלה ב"מלחמת הכוכבים", למשל. אפשרי אם התפקיד הייתה ניתן בידי שחקנית בעלת נוכחות טובה יותר, תפקידה של איוי היה מלא נפח יותר ולא נבלע בצל הענקים המקיפים אותה.

מלבד צילום מצויין, הסרט עושה שימוש מדוייק במוסיקה שהיא זו בעצם המקבעת סצינות מסויימות בזכרונו של הצופה על אף עושרו של המימד הויזואלי. הסרט ניחן בכמה סצינות מרשימות אבל אציין דווקא את סצינת הסיום. מק'טייג עושה כאן שימוש באפקט "זמן קליע" היוצר תנועה איטית להחריד, אותו אחד שהקנה ל"מטריקס" את פרסומו והביא עליו פארודיות ומחוות כה רבות בשינוי אחד: אם במקור נעשה שימוש בקליעים, הרי שכאן נעשה שימוש בפגיונות, אם תרצו: "זמן פגיון".

V for Vendetta הוא מגרש משחקים תרבותי ורעיוני, הבנוי ממוסיקה, הפניות ואזכורים וסצינות מרשימות, הבנויים כולם על עלילה מופרכת שאינה מסוגלת לשאת כובד משקלם. חוויית הצפייה ב V for Vendetta דומה לצפייה במופע זיקוקי די-נור: מופע מרהיב עין המרתק את התודעה, אך נמוג במהרה אל תוך החשיכה ומותיר אותך עם אפילת היומיום.

2 תגובות בנושא “זמן פגיון

  1. קראתי פעמים את הביקורת ולא הבנתי אם אתה ממליץ או לא ממליץ.
    אני אישית ממש לא ממליץ. העלילה צפויה באופן קיצוני, האפקטים, נו, ראינו כבר יותר טובים וההופעה של פורטמן עלובה ביותר.
    נקודת האור היחידה היא ג'ון הארט הכריזמטי שתמיד תענוג לראות אותו. וגם מדי פעם יש איזה דיאלוג טוב. אבל זהו.

  2. אהלן מישו ושבת שלום,

    אפשרי שאתה צודק והשורה התחתונה שלי קצת נבלעת בדיון התרבותי. ונדטה הוא בידור טוב לשעתיים ותו לא. הוא לא משאיר אותך עם חומר למחשבה, כמו שעושים סרטים טובים באמת. דומני שבסופו של יום אנחנו רואים עין בעין.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *