דן, תערבב את הטיח

ראש המטה הכללי דן חלוץ, מינה לעצמו חוקר נוסף. החוקר הוא איש רב זכויות ורב אלוף במילואים בעצמו, הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון. אך שומרון הוא רק האחרון בשורה של חוקרים ומחווי דיעה שזימן חלוץ כדי לחקור את מחדלי המלחמה האחרונה.

בתחילה היה זה סגן הרמטכ"ל המכהן, משה קפלינסקי, שמונה לעמוד בראש צוותי הבדיקה. לאחר מכן זימן חלוץ פורום של אלופי מטה כללי בעבר כדי לשמוע את חוות דעתם על תפקודו במלחמה. אלה שפכו עליו גופרית וזפת, והמארח מיהר להיעלב בטענה שהם אינם מבינים את שדה הקרב הנוכחי והוא בכלל זה שהזמין אותם כדי לשמוע את דעתם. מה ציפה רב אלוף חלוץ? שילטפו את ראשו ויאמרו לו שהיטיב לעשות? כל סמל ורב"ט שהיה במלחמה הזו, יודע שהרמטכ"ל כשל ובגדול, ודאי אלופי העבר המיטיבים להכיר את שדה המערכה יודעים זאת.

וכעת תרגיל ההישרדות האחרון יוצא ממסדרונות הקרייה ? מינויו של דן שומרון המוערך. צה"ל בימים אלה שורץ חוקרים. מתוך אתר צה''לשומרון מצטרף ללא פחות מ-50 צוותי בדיקה, אשר מתחקרים בימים אלה את הצבא על פעילותו בקרב. שומרון סבור כי ועדת וינוגרד הממשלתית עסוקה מדי בבדיקת מחדלי העורף, בכדי לתחקר את הצבא ביעילות. להגנתו הוא טוען, כי גם בימי ועדת אגרנט, הצבא היה זה שתחקר את הצבא.

שומרון צודק. ועדת וינוגרד עסוקה מדי. אך היא איננה עסוקה בחקר האמת, חס וחלילה. היא עסוקה בלהעמיד פני חוקרת, כדי לכסות על מחדלי האנשים שמינו אותה: פגישות הרקע הבלתי מתועדות עם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל עצמו הן התרפסות של החוקרים בפני הנחקרים ? בפני האנשים שצריכים להיות עסוקים במסירת עדות על תפקודם הקלוקל ולא במינוי חוקרים מטעם. ועדת וינוגרד עסוקה בלייצר את טיח הררי המילים שנועד לכסות על מחדלי ראש הממשלה, שר הביטחון והדרג המדיני בכללותו.

וכעת דן שומרון מצטרף למערבבי הטיח. הבעייה שמרוב עצים, לא רואים את היער ומרוב ?חוקרים? אין סיכוי להגיע אל גרעין האמת. הפיתרון הוא ברור ואחד: הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתפעל ללא מורא וללא משוא פנים.

ופנייה אישית לדן חלוץ: חדל מהתמרונים והשמיניות באוויר ורד אל הקרקע. התפטר, הנח דרגותיך על השולחן ולך הביתה, לפני שוועדת ברק תשלח אותך לאותו המקום ? אבל בבעיטה. מעניין איזה סוג של רעד תחוש אז.

תגובה אחת על הפוסט “דן, תערבב את הטיח

  1. אה… אתה יודע ניב, בסיום ישיבת הכנסת המיוחדת שהיתה היום, לציון 11 שנים לרצח יצחק רבין, שרו כל חברי הכנסת והאורחים ביציעים את ההמנון הלאומי שלנו.
    הקשבתי לשירה שלהם וחשבתי לעצמי, אנחנו עדיין לא עם חופשי בארצנו. לא בגלל האויבים שלנו, אלא בגלל המנהיגים שלנו, הנבחרים שלנו ובגלל אנו עצמנו. מזל שבלבב פנימה נפש יהודי הומיה, כי אז עדיין לא אבדה תקוותינו. או שכן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים