אנו נכנסים היום לאחד השבועות המשמעותיים ביותר של חיינו כיהודים בישראל: השבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון. כמדי שנה, אני מפרסם קישור לסיפור צפירה.
נביאים אחרונים
אנו נכנסים היום לאחד השבועות המשמעותיים ביותר של חיינו כיהודים בישראל: השבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון. כמדי שנה, אני מפרסם קישור לסיפור צפירה.
שנות התשעים העליזות. הכתבים המוכשרים של YNET ושות' גדלו על העברית האיכותית של אתגר קרת.
ברוח פסח:
אילו העברית בפי בני התשחורת של ימינו היתה כזו דיינו.
ירון,
עם תגובית כזו בטמקא היית זוכה למקלחת צוננת של "נפגעים" על הצירוף "בני תשחורת" ואני מניח שלא רק מבני נוער.
משה, לצערי זו אכן המציאות. עצוב.
הבא נרכין ראש
הבה?
סיפור יפה.
והתם שואל: אבל למה לקשר תמיד לאותו סיפור?
זה אולי לא ישראלי מצדי אבל איכשהו תמיד יום השואה הרבה יותר קשה לי מיום הזיכרון. אני מפלה ביניהם. כשעוד הייתי פטריוטית, כל השנים שלפני הצבא, הרגשתי שהם לא מתו לשווא אבל לאחר מכן – כולם מתים לשווא. בשואה הם הלכו כצאן לטבח אבל במדינת ישראל גרמו להם להאמין שטוב למות בעד ארצנו ורק אז הם הלכו כצאן לטבח.
עם זאת, עדיין טוב שיש יום הזיכרון לשואה ויום הזיכרון לחללי ישראל, אנחנו קצת יותר אנושיים מבד"כ.