ברית הבריונים

בגלגולה המודרני של התנועה הרוויזיוניסטית דומה כי קמה ממשיכת דרך לפלג הקיצוני משנות ה-30 של המאה הקודמת: במפלגת "הליכוד" קמה "ברית בריונים" חדשה. חבריה אולי עשויים להתהדר בהשוואה, אלא שנוצות אלו אינן להם. הקשר הנמתח ביניהן מכיל בעיקר תפיסה דומה ונוקשה כלפי האוכלוסיה הערבית בארץ, אך המהות שונה בהרבה. ברית הבריונים ההיסטורית התמקדה בפעולות מחאה תקיפות אך בלתי אלימות כגון ארגון ההפגנה כנגד סגן שר המושבות הבריטי, ד"ר שילס והסרת דגלי המפלגה הנאצית מעל בניין הקונסוליה הגרמנית, עד שהואשמו שלא בכפם ברצח ארלוזרוב. ברית הבריונים החדשה נאמנה לשמה הרבה יותר: היא אכן ברית של בריונים. פוליטיים. הבריונים ההיסטוריים נקטו בגישה כוחנית כלפי הערבים וכלפי המנדט הבריטי ואילו הבריונים החדשים נוקטים בגישה כוחנית כלפי כל הסובב אותם. אנשים כישראל כ"ץ, הזכור מאירועי ביתן 28, דרדקים רעשניים ותאבי כותרות כגילה גמליאל וגלעד ארדן, יחיאל "הערבים הם תולעים" חזן, אהוד יתום שהוכיח כי הוא מסוגל לרוצץ ראשי אויביו באבנים ואיתם גם גדעון סער הבאים בכוחנות, בחוצפה, בעזות מצח ופנים לז'בוטינסקי שלהם באומרם ? "גם אם תודח, אנו תובעים ממך להישאר", כמו רוצים לכבול אותו בשלשלאות אל הדרך. זאת בניגוד גמור לנשמת אפה של הדמוקרטיה, בה איש חופשי לעשות כדרכו, ודאי לפרוש לדרך פוליטית חדשה משעה שאנשי סיעתו עצמם הצביעו לו על הדלת.

הבדל מהותי נוסף הוא האידיאולוגיה ככוח מניע. עיניו הרושפות ונאומיו חוצבי הלהבות של ד"ר עוזי לנדאו הם אולי הד למחוייבות הרעיונית האמיצה של אב"א אחימאיר ומשה סגל אך מה על השאר? השאר, הרעיוניות היא אך עלה תאנה לכוונותיהם האמיתיות: תאוות הכוח, הרעב לשלטון ומנעמיו, לג'ובים ולחמס המתמשך של קופת הציבור. ברית הבריונים הפוליטית שמורכבת גם מאנשי "מנהיגות יהודית" שנושאים עיניהם בהערצה אל הברית הקודמת, צמאה לכל אלה גם על חשבון הרס המדינה וטובת הציבור. מלבד שוליים נדהמים פני הברית הם פני "הליכוד" דהיום ? קודם מה שטוב לנו ולחברי המרכז, אחר כך מה שטוב למפלגה ובמקום שלישי רחוק מאחור טובת עם ישראל והמדינה. דוגמאות לא חסרות: המינויים במשרד החקלאות, ההצבעות הכפולות על תקציב המדינה, חוק הג'ובים שארדן וסער הם הוריו מולידיו והדוגמא הנפלאה מכל ? ההצעה לגיוס רוב בכנסת על חודו של קול, על מנת להשהות קיום הבחירות ולמנוע מהעם את האפשרות להשמיע את קולו אחרי אחד המהלכים המשמעותיים, הכואבים והשנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה של מדינת ישראל, מעשה שהוא בבחינת "הרצחת (פוליטית) וגם ירשת".

עצובה היא דרכה של ברית הבריונים המודרנית במוטטה עליה ובקורעה לגזרים את ביתה האידיאולוגי ואפשר שמן הצדק שכך תיקרא מפלגת הימין החדשה בראשות בנימין נתניהו. נקנח בהבדל אחרון שהוא אולי נחמא פורתא: אם "ברית הבריונים" ההיסטורית יכלה להתגאות בשירתו המפוארת של אורי צבי גרינברג, הרי שזו הנוכחית תיאלץ להסתפק בהדר הליריקה מאת אריאל זילבר.

10 תגובות על הפוסט “ברית הבריונים

  1. ערב טוב ידידים, אין לי הרבה להוסיף לגבי הכתבה הזו, די ברור לי שביריונות לא תשיג להם את השלטון ומצד שני תפגע עוד בסיכוי של הליכוד לנצח בבחירות הבאות… אי לכך ובהתאם לזאת – לא רואה צורך להאריך בדיבור על הנושא, אבל אציע פה קישור למאמר אחר ורלוונטי לא פחות, על אנשי חזון בישראל: http://www.faz.co.il/story_1896
    קריאה מהנה וערב טוב לכם :)

  2. אני רוצה להזכיר לך את מר פרינצקי היקר, עורך דין במקצועו, המחויב לאמת ולצדק שרצה לתפור תיק לידידו ושותפו לדרך.
    אפשר להמשיך הלאה ולהזכיר את חברי הכנסת הערבים, נציגים של הפרלמנט שלנו, שיצאו למדינת אויב וטענו כי ישראל אינה דמוקרטית ואין לה זכות קיום.
    בקיצור, הטענה שלי היא כי הבריונות פשטה בכל. בימין, בשמאל ובמרכז. אנחנו מדינה מושחתת. צריך טיפול דחוף כי החולה במצב קריטי.

  3. מישהו (מישו??) עם זיכרון יקר,
    אם יצא לך לראות את תוכניתו של גיל ריבה המראיין את פריצקי, תבין ותדע שהוא הקורבן ולא להיפך. עקבתי אחרי האיש מאז כניסתו לפוליטיקה ודבריו אמינים בעייני. ובעניין הכוחנות, אני מסכים שהיא פשטה בכל פינה. הפכנו חברה כוחנית ואלימה. ברם, אותה חבורה בליכוד דומה שהיא מובילה את העדר בכל מה שקשור להתבהמות וקריסת ערכים. מן הראוי שמצביעי הליכוד יבחרו במנהיגים קצת אחרים. ודומני שכך עשו בליל שני האחרון…

  4. ניב, אני מאוכזב. אתה כנראה לא משוטט מספיק בפורומים. "מישו" הוא קיצור מקובל ואף חביב ל "מישהו".
    ולעניננו. גיל ריבה הוא הוא לא מדד מבחינתי. מה שכן מדד הוא, שעורך דין בישראל, קל וחומר נבחר ציבור, צריך לשמש דוגמה ומופת, וכל צל צילה של מראית עין חייב טיפול חמור ביותר, שלא לדבר על מבחן בוזגלו.
    בקשר לליכוד כמוביל את קריסת הערכים, הרי הליכוד לא המציא את הקריסה (ימי מפא"י העליזים) אבל הוא בהחלט הביאה לשיאי שפל.

  5. דרך אגב, ז'בוטינסקי בתמונה המצורפת דומה בצורה מפתיעה לקרמר.

  6. ערב טוב מישו…השיבוש המכוון מובן ומוכר, אני פשוט מעדיף מישהו :), העברית מנוונת גם כך בלי שנתרום לתופעה במתכוון. מפ"אי ההיסטורית אגב לא כזו נוראה. מה שהבדיל בינם לבין נבחרי הציבור היום הוא אובדן הבושה. הפיכת המושחת לנורמה. אם היו אז שחיתויות, לפחות הן נעשו במחשכים. אנשים התביישו במעשה ידיהם, הבושה והנורמה החברתית הייתה כלי פיקוח טוב יותר מכל מבקר. במובן הזה, אני ממש מתגעגע לימי מפא"י העליזים. הבדל נוסף הוא שיעור קומתם של המנהיגים. האם מישהו מהדור הצעיר של הליכוד או העבודה (למרות ששם "צעיר" הוא מושג יחסי) יכול להשתוות למנהיגים כמו בן גוריון? גולדה? בגין? בן גוריון אמר פעם שהוא אינו יודע מה העם רוצה, הוא יודע מה רצוי לעם. דומני שבליכוד היום זה בדיוק להיפך. ואם כבר מזכירים מנהיגים בעלי שיעור קומה, בתמונה זהו אב"א אחימאיר ולא ז'בוטינסקי…אבל אתה צודק, יש דמיון לקרמר. :)

  7. היי ניב, בגדול אני מסכים עם המאמר ועם דבריך בתגובות – אולם, יש לי מספר הערות.
    קודם-כל, ציינת, כבדרך-אגב, "עד שהואשמו [על לא עוול] בכפם ברצח ארלוזורוב". למיטב-הבנתי, איש מאתנו אינו יכול לדעת, היום, מי באמת רצח אותו, אם היו אלה אנשי פלג רוויזיוניסטי, כזה או אחר, או קבוצה אחרת בעם. אז בן-גוריון האשים אותם, הם הכחישו זאת, עם שעלה, מנחם בגין לשלטון, כונן ועדת-חקירה לנושא – אבל כבר אז, קרוב למחצית-המאה לאחר-מעשה, ספק רב הוא, אם אמנם ניתן היה, להגיע למסקנה ברורה, כזו או אחרת.

    יפה מנית את כנופיית האספסוף, של כ"ץ, גמליאל ושות', אולם מן הראוי לציין, בריון ותיק (ובגמלאות?), שותפו להתעללויות בערבים של כ"ץ, מימי האוניברסיטה העליזים ומנתק הרמקולים, לרה"מ יצחק רבין ז"ל, בתקופת הסכמי-אוסלו, הזכורה לטוב, הלא-הוא צחי הנגבי = בנה של. אמנם, הנ"ל תמך, כפי-הנראה, בהתנתקות – אחרי-ככלות-הכל, נבון הוא מביבי ומיטיב לדעת, באיזה צד של הליכוד, מרוחה חמאת-השלטהון – ואולם, במעלליו הרבים עד לעליית ממשלת נתניהו – בה מונה, לראשונה, לשר – שימש השראה, בבירור, לממשיכיו אלה, בדרך הבריונות הפוליטית השפלה.

    כל המביט, בעוזי לנדאו נואם, מבין מייד, כמובן, שהאיש שם לעצמו מטרה אחת: להיות בגין שני: אותו קול, אותה אינטונציה, אותן מחוות – מן-הסתם, מעוניין הוא לשדר: "כל ההולך אחרי, למדבר האופוזיציוני הולך הוא; אולם, כפי שהיה, מייסד תנועתנו מנחם בגין, מנהיג תנועת אופוזיציה שולית, במשך עשרים ותשע שנה, בטרם היה, לראש-ממשלה – כך גם אני וכך, תגמול ההסטוריה, לכל הצועדים עמי". השאלה היא רק, האם יאותו, גילה גמליאל, גלעד ארדן וחבריהם, לצעוד אחריו במדבר, בארץ לא-זרועה, עד לזקנה ולשיבה…

    ובנגע לבחירות – עד כמה, שאני הבנתי, דווקא שרון ומרעיו, הם אלה, החפצים בהשהייתן ובדחיית-הקץ… ולשם-כך, יעשו כל תרגיל מוטרף שהוא, במטרה להשיג רוב (שאיננו) לתקציב – אפילו להשעות, את כל הפעילות במדינה, בשישי-שבת…

    לתגובתו הראשונה של מישו: הערבים, בטענם, כי ישראל איננה מדינה דמוקרטית, צדקו לחלוטין. מדינה דמוקרטית, שייכת לכל אזרחיה – ובשום-פנים-ואופן, איננה מפלה ביניהם, על בסיס דתי, או אתני… חפץ אתה, לעורר בהם רגשות פטריוטים ישראליים? נאה. הפסק אתץ הפלייתם בתקצוב, תן להם, תכניות-מתאר הוגנות, בטל כל חוק וסעיף, המפלה בין יהודי ללא-יהודי, הפסק להתאנות להם, בכל קניון ותחנת-אוטובוסים, חסל, את הפלייתם לרעה, באוניברסיטאות השונות, שלב את מורשתם, בתכנית-הלימודים הכללית…

    אישית, אני בעד ליצור כאן עם ישראלי אחד – ו*לא* עם יהודי; יהודים היינו בגולה הבזויה ואין שום סיבה, עלי-אדמות, שנייבא, את הגולה הבזויה, אלינו לכאן, אל "ארץ חמדת-אבות" הלזו. בעם הישראלי, יכולים להיות אנשים, המאמינים בתורת-משה, בקראן, בברית החדשה, בבודהיזם, בפגניזם, בג'ייניזם, או בביטל'ס האלהיים (אמונתי שלי הפרטית). בין המדינה = ארגון, שנוצר ע"י קבוצת בני-אדם מסויימת, על-מנת להגן על ענייניהם הכלכליים – לדת = אמונת-לבם, של כל אחד ואחת – אין – ולא צריך להיות – ולא-כלום.

    ובנגע לפריצקי – נו, לדעתי שלי, הבנאדם איננו מאוזן במיוחד. רק לפני, שבועות אחדים, שמעתיו נואם – והיה זה, אחד הנאומים ההזויים ביותר, ששמעתי מימי. הבנאדם עקף, את שרון מימין, אז עקף, את גלאון משמאל, אז שוב חתך ימינה… תוך שהוא משדר, לעולם כולו: "הצילוני, יען-כי התחרפנתי". מצד שני, ספק רב, אם בכלל נראהו, בכנסת הבאה. וכל מי, שיוצא נגד אוייב-העם פורז (בעל-הון פיאודל פאר-אקסלאנס, שונא-זרים ותומך נלהב, בתורת הדרוויניזם החברתי), אינו יכול להיות, רע לגמרי…

    הכחנות והאלימות תולדתן בכיבוש, כמו גם בהזנחה החברתית – של החברה הישראלית ככלל ושל העליות השונות, בפרט.

    השחיתות הפוליטית, אכן ואמנם, נולדה במפא"י של עידן הצטל'ך. כל השאר – קרי: הליכוד, ש"ס, "ישראל ביתנו", חד"ש וכיו"ב – רק למדו ממנה, אם-כי – לפחות בכל האמור, בליכוד ובש"ס – מתקיים בהן הפסוק, "מכל מלמדי השכלתי".

    ולניב – אתה מתגעגע – ל – גולדה??!?

    א ת ה _ ב ט ו ח ? ?

    לגברת "הם לא נחמדים" ו"אין עם פלשתינאי"? לאדונית-המחדל??

    לרה"מ, שהיתה הגרועה ביותר, בשלשלת כולה, עד להמלכת, בעלה של שרה?

    ואב"א אחימאיר, אכן מזכיר, אישיות טלוויזיונית מסויימת… וכשחושבים על כך – הרי זה הגיוני לגמרי!;-)

    שלכםן, דני.

  8. שנה טובה דני,
    אני מתנצל על העיכוב בתגובה.
    נקודות יפות ונכונות העלית, העובדה היא שהם זוכו בידי גורם ממלכתי. אני לא בקיא בפרטי החקירה, אבל הפסק היבש של ועדת החקירה הוא זיכוי, כך שלא נוציא דיבתם רעה. לגבי עוזי לנדאו, נקודה מעניינת. לא שעיתי לעניין עד כה, אבל נעקוב אחריו בהמשך. זה בהחלט ראוי לבחינה.
    וגולדה, נו, לפחות היה לה טעם טוב בנעליים. היו לה כמה החלטות נכונות ואת שיעור קומתה בודאי אי אפשר לקחת ממנה. אם היה בישראל דבר קרוב ל"אשת הברזל" הבריטית, הרי שגולדה הייתה זה.
    הרעיון של ליצור אומה ישראלית הוא לא חדש אך תמיד מרענן. היו כמה יוזמות "כנעניות" לאורך השנים (אורי אבנרי מגדיר עצמו כנעני). זהותה של האומה הישראלית בשנות אלפיים תמיד מסקרנת ובעלת פוטנציאל ואולי ראויה לבדיקה נפרדת, מעמיקה. הבעייה, שהוא גם פוטנציאל נפץ חברתי. מדובר בפיתרון חותך של המתח בין מדינה יהודית ומדינת כל אזרחיה לכיוון שהוא לחלוטין לא קוצנזוסיאלי ולכן לא ישים. האם לדעתך ניתן בכלל לעצב מודל זהות חברתי שיזכה להסכמה?

  9. היי ניב, שנה טובה.
    לא ידעתי, על אותו פסק ותודה לך, על שהסבת את תשומת-לבי לכך. ובנגע לגולדה – נו, לפחות לדעתי, השוואה לאותה "גברת ברזל" בריטית, בוודאי, שאיננה יכולה להיות, בגדר מחמאה…

    ובנגע לכנעניות – כפי שאני רואה זאת (בתור תומך כנעניות בעצמי), המדובר איננו בעמדתם, של אורי אבנרי וחבריו, תומכי שתי המדינות – כי-אם בעמדת אנשים, כגון ה"כנעני הקלאסי" ביותר שיש, אהרון אמיר: מדינה אחת, משותפת לכל, בין הירדן לים, עם הפרדה מוחלטת, בין הדת למדינה – בה לא ייתפסו האזרחים, כ"יהודים" או כ"ערבים", כי-אם כנציגי עם כנעני אחד משותף.
    בנגע לישימות-הרעיון – זוהי שאלה גדולה. אינני יודע. אישית, אני רואה במדינה אחת, משותפת ומשולבת לכל החיים, כעת, בין הירדן לים (לרבות, אגב, כל מהגרי-העבודה, החיים בה כעת – שיקבלו אף הם אזרחות מלאה בה, על כל המשתמע מכך), שלב חיובי בהחלט, בצעיד'תנו לקראת חזון אחרית-הימים, של קץ עידן המדינות, הרכושנות, הדת, הבורגנות וכיו"ב. מן הצד האחר, נשאלת השאלה, האם חמא"סניקים וגורמים פרו-כהנייסטיים (או "סתם" התנחלותיים) יהיו מסוגלים לחיות, במדינה אחת, כאזרחים שווים, מבלי לאכול איש את רעהו – או שהולכת להיות כאן, רואנדה בחזקת בוסניה. גם בעיית היותם, של מרבית התושבים בין הירדן לים, מסורתיים עד חרדיים (בין אם ביהדות או באסלאם), בוודאי שאיננה מעודדת, בכל האמור, לדוגמא, בזכויות ההומולסבים ובמאבק בהומופוביה. כך, שאולי כרגע, כל שניתן הוא, להיפרד מן הפלשתינאים, על בסיס הקו הירוק (אם אמנם, אפשר יהיה לפנות, אי-פעם בעתיד הנראה לעין, את קריית-ארבע, אריאל, שילה, קדומים, בית-אל, מעלה אפרים… ואישית, עלי להודות, שאני פסימי ביותר, בנגע לאפשרות זו) – ובתוך ישראל הקטנה, להפריד *לחלוטין*, בין הדת למדינה.

    היות ומעולם לא נערכו בחירות – או משאל-עם – על הנושא הספציפי *הזה* – אין לי ולו שמץ של מושג, מה יכולה להיות ההתייחסות. אולי ניתן לשכנע, גם חלק מן הדתיים, כי זהו מטובת-עניינם שלהם, להפריד בין השניים. אינני יודע. ומה שבטוח הוא, שחינוך נגד גזענות, סקסיזם והומופוביה, חייב יהיה להיות צו-השעה – לצד, כמובן, תיקונים חברתיים רבים ושינויים מגוונים בסדר-העדיפויות (פחות מתנות למיליארדרים ויותר כספים, למחקר באוניברסיטאות, למשל…) – מרגע, שיושג – *אם* אכן יושג – "חזון" הפרדת, שני העמים הללו, לשתי מדינות נפרדות.

  10. אהלן דני,
    ובכן, החיים – יש להם נטייה להפריע באמצע דיונים פילוסופיים… גם לקח לי זמן עד ששמתי לב לתגובה שלך. אנחנו אגב, עובדים על פיתרון כדי לתקן את זה – שתגובות לא יחמקו. בכל מקרה, אתה באמת חושב שהפרדה מדינית-גיאוגרפית יהיה לה משקל בעיצוב חברתי? מה עם כל הערבים שבתחומי הקו הירוק? הגליל, המשולש? מה עליהם? האם האוטופיה של מדינת כל אזרחיה תבטל את תחושת הלאומיות שלהם? או שכאלה, התרים אחר לאומיותם ישלחו אחר כבוד למדינת פלסטין הריבונית?
    זכויות ההומו-לסביים כמו גם מיעוטים אחרים השואפים להגדרה הם נושאים חשובים, אבל עצוב לראות איך כל דיון אחר – מגדרי, זהותי, כלכלי, חברתי – כולם נקברים תחת ענן הבעייה הבטחונית. אנחנו מסכימים בכך שהעננה הזו חייבת להיות מוסרת על מנת שנוכל לפנות משאבים – פיסיים ורוחניים על מנת לפתור את הבעיות בתוכנו, ויפה שעה אחת קודם. השאלה האם אי אפשר לפרוץ את העננה בימינו אנו, על אף הדיון המאפיל ולהביא מעט אור לאלה שזקוקים לו ולא יכולים להמתין עד שהבעיות עם בני דודנו יפתרו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים