שתי מחשבות על עצמאות

רד מעל הדגל השלי

השבוע קיבלתי בצירוף לעיתון היומי שאני קורא שקית ובה שרשרת דגלי ישראל. השרשרת נאה מאוד אך אינני מתכוון לתלות אותה ביום העצמאות על מרפסתי ביתי. הסיבה ? אימרת השרשרת הייתה עטורה כולה בסמליל של בנק הפועלים בצמוד לאיחול: חג עצמאות שמח. תסבירו לי בבקשה: מה עושה הסמליל של הבנק הגדול במדינה על דגל המדינה? דומני שהדבר ממחיש יותר מכל את גודל האסון שבהשתלטות ההון על מדינת ישראל. הדגל בחסות בנק הפועלים ומיד נעבור לברכת נשיא המדינה, בחסות זוגלובק, יצרנית נקניקיות.

יום העצמאות? איזו עצמאות? האם השיטתיות, האחידות והעוצמה של החדרת הטמטום המעוור לתודעה הציבורית בישראל שונים במאום ממכונת התעמולה הנאצית?

האבות המייסדים של מדינת ישראל כשהגו את הדגל הלבן עם מגן דוד כחול לא חלמו בחלומותיהם הגרועים ביותר שיום אחד יתגנב לו גם מעויין אדום וימיר את תחושת הלאומיות שלנו, את המהות שלנו כעם, בנאמנות למותג מסחרי. כמה שזכור לי ושבדקתי לאחרונה, שלמה נחמה עוד לא מונה לנשיא המדינה, על אף שהוא מרוויח משכורת גדולה פי עשרות מונים ממנו.
אבי, שעלה ארצה בספינה אקסודוס, סיפר בגאווה איך המדריך שלו התחבא שלושה ימים בארובת ספינת הגירוש הבריטית "אמפייר ריבל" רק כדי לתלות את דגל ישראל עם כניסתה לנמל. הוא בטח לא התחבא שם כדי שאותו הדגל עצמו שנים אחר כך, יהיה חלק ממסע תדמיתי של בנק.

התודעה הלאומית, האתוס הציוני הוחלף בתאווה לכסף. החלילן נחמה וחבר מרעיו שגוזלים את הלחם מכיסנו מחללים בחליל, משליכים כרטיסי כניסה חינם למוזיאונים, מחלקים שרשראות דגלים ועכברי ישראהמלין הולכים בעקבותיהם אל הר הקסמים.

מוצג באדיבות וברשות Wikipedia ו MathKnight. כל הזכויות שמורות http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:Israel-flag01.jpgאבי סיפר שיהודי הגטו הובלו בשורה של שלוש מאות איש כאשר רק חייל אחד בראש וחייל אחד בקצה שומרים עליהם. העדר מורכן הראש לא העיז להתקומם כנגד שני מרצחים בלבד שהובילו אותו אל מחנות אושוויץ וגזלו את חירותו להתקיים. במובנים מסויימים מצבם של היהודים היום הרבה יותר גרוע. ניטלה מהם עצמאות חשובה יותר: חירות המחשבה. אוליגרך אחד מלפנים, אוליגרך אחד מאחור, לחץ כלכלי בלתי פוסק ושטיפת מוח מתמדת הם כל מה שקלגסי ההון צריכים כדי לשמר את העדר הישראלי במצב הרצוי להם. יום העצמאות? איזו עצמאות? האם השיטתיות, האחידות והעוצמה של החדרת הטמטום המעוור לתודעה הציבורית בישראל שונים במאום ממכונת התעמולה הנאצית? והעצמאות לגהץ כרטיס אשראי בקניון איננה חירות של אמת.

שנת אלפיים ושש למניינם, חמישים ושמונה שנים לתקומת ישראל בעידן המודרני מדינת ישראל מנוהלת בידי שני פרסומאים. הציבור מובל כסומא אחרי שבחר לשלטון במפלגה שהחליטה בבחירות ה"דמוקרטיות" למלא פיה מים ושווקה לציבור כמו שמשווקים יוגורט. התוכנה שהוחלפה במחשב התודעה הציבורית ידעה לעבד את המידע מצויין מאחר וחזונם של אורוול והאקסלי קרם עור וגידים: העדר הולך לאן שמוליכים אותו. אנשים כאחמדינג'אד לא צריכים לאיים עלינו בפצצות אטום כי את השואה המחשבתית הבאנו על עצמנו. כולם רוקדים על סיפון הטיטאניק וסוגדים למעוין אדום, עגל זהב ולבנק שחושב שלהיות ראשון זה מחייב. אבל כמו אלה שברחו מן השורה, יש שמסרבים להיות חלק מהעדר, שמתחבאים בארובה כדי להניף דגל כחול ולבן של עצמאות המנותק מהבנק. אז מר נחמה – רד מעל הדגל שלי!

הזווית האחרת

מה אומרים לכם השמות דנקנר, שטראוס, פישמן, מוזס, תשובה ? הם נשמעים מאוד יומיומיים וצריך לשאול את עצמנו למה.
90% מההון הכלכלי של מדינת ישראל נמצא בידיים של שמונה עשרה משפחות המגלגלות מיליארדים. אם אתם חושבים שבבחירות האחרונות מישהו באמת שאל את דעתכם ? אתם טועים. איש חכם אחד שאינני זוכר את שמו אמר פעם שהפוליטיקה היא רק הקרקס הנודד, המופע הצדדי שמלווה את המשחק האמיתי ? הכלכלה. הבחירות ודעת העם הן רק מראית עין, חותמת גומי לכוחות הנסתרים מאחורי הקלעים המגלגלים את הכסף הגדול בכלכלה. אולמרט נבחר כי אנשים רבי השפעה רצו שהוא ייבחר. אולמרט הוא בחירה טובה עבורם. ידידם הקרוב של דנקנר ופישמן, האיש שחולק את יציע הכבוד עם גאידמאק במשחקים של בית"ר.

הקומיקאי האמריקאי ביל היקס, הדגים יפה את היחסים בין שלטון להון באמריקה. ?אתה נבחר לנשיא, יש לך מדיניות, אתה רוצה לעשות דברים גדולים. ואז מכניסים אותך לחדר שיושבים בו חבורה של אנשים עם חליפות וסיגר בפה והם מקרינים לך סרט. בסרט רואים את רצח קנדי מזווית אחרת. זווית שלא ראית אף פעם. אחרי ההקרנה הם לא אומרים דבר . אתה רק אומר ? טוב, מה אתם רוצים שתהיה המדיניות שלי??

מעניין אם לאולמרט הקרינו את רצח רבין מזווית אחרת. או שלא היה צורך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים