נדמה לי שזה היה כשהייתי בצבא. שמעתי שיר ברדיו וחשבתי לעצמי: “רגע, עכשיו, כל כך מאוחר בלילה משדרים את מה בוער עם רזי ברקאי?”, אבל מיד הסתבר שפשוט השמיעו את Too Young to Die של ג’מירוקואי.

הזמרירים השתלטו על חיינו. חד וחלק. הם נכנסים עמוק עמוק לנשמה. חודרים אל מעמקי התת מודע, ומרימים ראש כאשר אנו שומעים אותם. הם עושים לנו הרגשה טובה (הנפש אוהבת דברים מוכרים), הם מרגיעים. אנו מכירים אותם על פה, אבל שוכחים מיהם היוצרים שמאחורי הזמרירים. ככה זה. בין אם זה אות פתיחה של תוכנית או מוסיקת רקע להקראת דיווחי תנועה.

את אות הפתיחה של נכון לעכשיו כבר פרסמתי בעבר. קבלו עוד שניים יפים במיוחד (שניהם מגלגצ אגב.)