הפעם קצת מדע לשם שינוי.
בזמן שיפן מתאוששת מרעידת האדמה ההרסנית בסנדאי, נחקרות השלכות רחוקות־טווח של האסון. אחת התגליות המרתקות מגיעה ממעבדות המחקר של נאסא. חוקרים הבחינו במספר קרחונים מתרחקים מחוף אנטארקטיקה, במקום שקודם לכן היה גוש קרח יציב. בחינה מדוקדקת של נתוני לווינים גילתה כי גלי־ים שנוצרו על ידי הרעש גרמו לשבר במדף הקרח במפרץ זולצברגר, וכך ניתקו הקרחונים מהיבשת.
הארוע הוא עצום בסדר הגודל שלו: הגלים עברו כ־12,000 ק"מ במשך כ־18 שעות ושטח הקרח הכולל שניתק מהיבשת הוא למעלה מ־75 ק"מ רבועים. אחד מהקרחונים הוא בגודל מנהטן. החוקרים הצליחו למצוא צילום ישן מ־1965 של האזור, מה שהוכיח שהאזור היה חתיכה אחת לפחות 46 שנים.
עדי טלמור תעד את השבועיים האחרונים של חייו ביומן אישי אותו שלח למוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות". באחד המכתבים הוא מתאר את הגיחות התכופות אל אתרי הטיפול הבסיסי שקיבל באגפים הוותיקים של בית־החולים איכילוב בת"א. אני רוצה לצטט קטע קטן ממכתב זה:
בכל ביש מזל צריך מזל, ובירכתי כל הזמן על כך שאינני מתגורר במקומות נידחים בפריפריה ואינני צריך לעבור מותש מרחקים בכסף רב כדי להגיע תכופות על ארבע לטיפולים בסיסיים, כפי שהגיעו רבים מן החולים מכל קצות הארץ.
בימים לוהטים אלו אין אחת או אחד שחולקים על הכותרת של הפוסט הזה. הקיץ האכזרי של ערש השפה העברית – ארץ ישראל, לא הותיר לדובריה ברירה: לאחל לאדם קרירות פרושו לאחל לו ברכה. רוצים דוגמאות? בבקשה:
לשמור על קֹר־רוּחַ פרושו לא לאבד את הדעת ולהשאר ממוקד. גם הביטוי קֹרַת־רוּחַ (מלשון קור) פרושו נחת־רוח, הנאה ושביעות רצון, וקַר־מֶזֶג הוא אדם רגוע ומיושב בדעתו.
במסגרת גל המחאה ששוטף את הארץ, יש רבים שגדלו בשנות התשעים. באותן השנים בלטה בסצינת הרוק העולמית להקת Rage Against The Machine (זעם נגד המכונה) שהתאפיינה בנגינה קצבית ורועשת עם צליל ייחודי (בגלל הגיטרה של טום מורלו), לצד תמלילים פוליטיים קשים, נוקבים ומלאי זעם.
מילות השירים שלהם הביעו עמדות שמאליות, סוציאליסטיות, עם טינה רבה כנגד אמריקה המתואגדת, השתלטנות התרבותית והדיכוי הממשלתי.
למילים לרוב היה אחראי זק דה לה רוקה, סולן הלהקה שהוא גם פעיל פוליטי בולט בחוגי שמאל.
זאק דה לה רוקה Photography by: David Atlas
מה הפלא אם כך, שאותם המסרים הקוראים לאחריות ממשלתית, להכרה באדם ויוצאים נגד הניכור הקפטיליסטי, עולים גם עכשיו, במחאה הישראלית הנוכחית – אצל מי שגדלו על ברכי "הורגים בשם ה…".
הרשיתי לעצמי לתרגם לעברית בית ומחצה מתוך "דע את אויבך" (מתוך אלבומם המסחרי הראשון מ-1992). אני חושב שהוא מאוד בעל משמעות לפעילי המחאה הנוכחית – דעו מי הם אויביכם. שתי השורות האחרונות אמנם אינן חלק מהשיר, אלא שיבוש שלי, שלאורך שנים אלה היו המילים שתרגמתי בטעות מתוך אחד הבתים. בכנות, הן דווקא מתחברות למסר הכללי.
לשופט בדימוס בעז אוקון יש טור משפטי שבועי ב־"ידיעות אחרונות", והשבוע הוא מביא את הסיפור המדהים הבא:
בני זוג שכלו שניים מילדיהם לפני יותר מ־40 שנים. בנם נפטר בגיל שנה ובתם נפטרה בעת לידתה. שניהם נטמנו בבית העלמין הישן בעכו. בשנת 2005 התברר להורים כי לא ניתן לאתר את קברי הילדים המנוחים, והם הגישו תביעה כספית נגד המועצה הדתית עכו, שהיא הממונה הבלעדית על הקבורה, הרישום והתפעול של בית העלמין.
עכשיו מתחיל הקטע ההזוי: המועצה הדתית בקשה לדחות את התביעה בטענה כי האחריות מוטלת על ההורים. כן, כן, אתם קוראים טוב. האחריות מוטלת על ההורים, כיוון שנמנעו מביקור בקברים במשך יותר מ־30 שנה. קשה להאמין שהיה אדם, עובד כלשהו במועצה הדתית הזו, שהחליט להשיב שההורים אשמים. אני לא מסוגל להבין את זה.
השופטת כמובן ביטלה את הטענה המגוחכת של המועצה ופסקה פיצויים לזוג, אבל קברי הילדים אבדו.
