שבר ענן ושברו

כניראה שאצלי אין מחשבה תחילה, כי סוף המעשה היה ממש בסוף המעשה. במה דברים אמורים? תמשיכו לקרוא. מזה זמן מה אני חושב על איסוף מי גשמים. כלומר איסוף ביתי. השקעתי זמן יקר בתחקירי אינטרנט, קראתי מאמרים ובלוגים, בדקתי את תקינות המרזב אצלנו בבית והתעניינתי במחירים של מיכלים ומשאבות. אבל אז, שאלתי את עצמי את השאלה הראשונה שהייתי צריך לשאול: איזה גודל מיכל צריך? ואז, בסדרה של חשבונות פשוטים ביותר, הסתבר שפשוט לא משתלם מבחינת חיסכון במים לאסוף מי גשמים. כן. מה שאתם קוראים. הנה החשבון שעשיתי:

שטח הגג של הבית של ההורים שלי הוא בערך 100 מ"ר. ממוצע המשקעים באזור מגוריהם הוא 0.5 מ' בשנה. נכפיל את המספרים זה בזה ונקבל את כמות המשקעים השנתית: 50 קוב. בבית גרים 5 נפשות. בממוצע נפש צורכת כ-5 קוב מים בחודש. כלומר, סך כל המים המגיעים מהשמיים יספיק לחודשיים בלבד, וזה במקרה של בית פרטי. בבית משותף בעל אותו שטח גג, עם דיירים רבים, הכמות לכל נפש תהיה קטנה באופן מגוחך.

את כל החישוב הזה עשיתי עוד בתחילת הקיץ, כשהתכוונתי לעבוד על הפרויקט הזה. בימים האחרונים, הזדחלה לראשי מחשבה מטרידה הרבה יותר.

שטח מדינת ישראל הוא כ-20 מליון דונם. בערך מחצית מהם מוגדרים כמדבר, דהיינו פחות מ-200 מ"מ גשם בשנה. נתייחס למחצית השטח, כלומר 10 מליון דונם, ונניח שממוצע המשקעים זהה: 0.5 מטרים בשנה. שוב נשתמש במחשבון ונקבל כ-5 מיליארד קוב מים. זו בערך סך כל כמות המשקעים השנתית בישראל. על פי ויקיפדיה, צריכת המים הצפויה בשנת-2015 היא כ-2.5 מיליארד קוב מים. כלומר, צריך לאסוף (בין עם איסוף טבעי בנחלים ובאקויפרים ובין עם איסוף במאגרים) חצי מכמות המשקעים השנתית. וזה רבותי, בלתי אפשרי. אז מה הפתרון? אפשר להתחיל במה לא להתמקד: לא להתמקד באיסוף מי גשמים. חייבים לעבוד בכמה אפיקים במקביל, כאשר איסוף מי גשמים הוא אחד מהם. מיחזור מים (טיהור מי ביוב ומים אפורים) והתפלת מי ים הם הכרחיים. אין מכך מנוס, ועל כן יש להתחיל את זה עתה כי לא נוכל להתחמק מזה בעתיד.

אינטרסים מישהו?

(כבר כתבתי על הנושא בעבר כאן וכאן)

במוסף הכלכלי ליום הכיפורים של ידיעות אחרונות פורסמו ראיונות עם כמה אנשי עסקים בולטים על אמונה, דת ואלוהים. מבין כל אנשי העסקים בארץ, בחר העורך בן היתר באיש העסקים, ועבריין המין המורשע, עופר גלזר. נכון, גלזר שילם את חובו לחברה, ואפילו עונשו קוצר בשליש, אבל לא להזכיר כלל את הפרשה הפלילית הזו, אפילו לא במשבצת הקטנה שסיכמה בקצרה את הרקע של האיש?

ברם בכך לא תם העניין. עוד איש עסקים שרואיין הוא אלי רייפמן. רייפמן מרצה בימים אלו מאסר של 45 יום על בזיון בית המשפט. ניתן היה להניח כי אם לא הזכירו את עבירת המין הפלילית של גלזר, קל וחומר לא ידווחו על העבירה המנהלתית של רייפמן. ובכן, לא כך הדבר. דבר מאסרו של רייפמן צויין הן בכותרת המשנה והן במשבצת הקטנה, וכמו כן פירטו את תהליך כינוס הנכסים שהוא עובר.

אז נסכם: עונש של חצי שנת מאסר כתוצאה ממעשה פלילי הכולל פגיעה מינית באדם אחר לא מדווח, אבל מאסר מנהלתי שנובע מאי העברה של כמה מניות מדווח בהרחבה רבה. אינטרסים מישהו?

כשהכל עשוי להיות שבור*

ביום שישי האחרון פורסמה במוסף ממון של ידיעות אחרונות כתבה על אנשים אשר יש ברשותם מכשירים חשמליים שעובדים כבר עשרות שנים. למשל רדיו גרונדינג משנת 60, מעגילה של בוש משנת 64 או מיקסר קנווד מ-72. מעבר לערך הסנטימטלי שיש לדבר, יש גם ערך פרקטי: הדברים הישנים פשוט עובדים טוב יותר. וזו עובדה.

ועכשיו אתרום את תרומתי הצנועה לנושא.

dsc_0012.JPG

מה שאתם רואים פה למעלה זה מבזק של מצלמה, של חברה בשם Vivitar (שעושה מבזקים גם היום) , שאבא שלי קנה בשנת 69. את המבזק הזה, שעושה עדיין עבודה מצויינת (40 שנים! תנו כבוד) רציתי לחבר לניקון D70 החביבה שלי. ברם, בעיה. שימו לב לחוט המשתלשל מהמבזק. את החוט הזה היו מחברים בעבר לגוף המצלמה, והוא היה המתזמן בין הלחיצה על כפתור הצילום לבין הפעלת המבזק. בפועל מה שקורה הוא מאוד פשוט: המצלמה יוצרת קצר בין המגעים שבחוט. הבעיה המדוברת היא שבמצלמה שלי אין מקום לחבר את החוט הזה מפני שב-20 השנים האחרונות כבר לא משתמשים יותר בחוטים על מנת לקצר את המבזקים, אלא התושבת של המבזק, מה שמכונה בלעז הוט-שו, עושה את העבודה במקום החוט.

בנקודה הזו אפשר להתייאש, לקלל על שינויי הסטנדרטים בעולם, ולרכוש במיטב כספנו מבזק חדש.

אך לא! אין יאוש בעולם!

אבא שלי, שהוא איש מעש שאוהב אתגרים מהסוג הזה, החליט לבנות מתאם. ראשית היינו צריכים לוודא שגם ההוט-שו מקצר את המגעים ולא מעביר מתח. אחרי שבדקנו שאכן כך הוא, היה צריך למצוא שקע המתאים לתקע שבקצה החוט. אחרי שמצאנו כזה, כל שנותר הוא לבנות את המתאם.

dsc_0015.JPG

התמונה שלמעלה היא המוצר הסופי. שימו לב לשקע. הבורג שנמצא באמצעו של המתקן לוחץ על קפיץ קטנה, שהוא עצמו לוחץ כדור מתכת קטן בתחתית. הכדור הוא הכרחי לתושבות הוט-שו.

dsc_0016.JPG

ככה המתאם מולבש עם המבזק. את הדבר הזה שמים על המצלמה, ובא לציון גואל.

 

* איך שגוגל טרנסלייט מתרגם את When everythin's made to be broken (מתוך אייריס של הגוגו דולס).

הוי הקרחונים היבשתיים

בעברית אין אבחנה בין Iceberg ל-Glacier. שניהם נקראים בפשטות קַרְחוֹן (במורפיקס הם נקראים ימי ויבשתי בהתאמה, ומשם הכותרת לפוסט זה). הקרחונים היבשתיים מרתקים גאולוגים בגלל שבניגוד לתהליכים גאולוגים המשפיעים על הנוף לאורך מליוני שנים, הקרחונים עושים את אותה העבודה בזמן קצר הרבה יותר.

מגזין Wired מפרסם 13 צילומים מרהיבים מהחלל של קרחונים מפורסמים. לצערי הם לא הכניסו את Fox Glacier החביב עלי… אבל אל דאגה. יש ברשת מספיק תמונות שלו.

glaciers_bear1a.jpg