אודות ירון

לומד וגר בבירת הנגב. אוהב לטייל, לצלם, לקרוא ולכתוב.

הצד הפחות זוהר של האוורסט

סיפורו המדהים של נדב בן־יהודה, המטפס הישראלי שויתר על פסגת האוורסט כדי להציל מטפס תורכי, מזכיר לנו כי המסע לפסגה הגבוהה בעולם עלול להיות קטלני.

אזהרה: יש בפוסט הזה תמונות קשות לצפיה.

ההר הגבוה בעולם גבה את חייהם של למעלה מ־200 מטפסים לאורך השנים. האזור מעל גובה 8 ק"מ מכונה "אזור המוות", כיוון שיש צורך בצריכת חמצן ממיכלים. הלחץ האטמוספרי הוא בערך שליש משל הלחץ בגובה פני הים, ולכן יש בערך כשליש מכמות החמצן לנשימה. האויר כה דליל עד כדי כך שחילוץ גופות הוא כמעט בלתי אפשרי. לכן, קורבנות רבים נותרו במקום בו הם מצאו את מותם, והמטפסים נתקלים בהם בעת העליה והירידה מהפסגה.

הגופה המפורסמת ביותר כניראה היא של "מגפיים ירוקים", מטפס הודי בשם צוואנג פאלג'ור שקיבל את כינויו מהמגפים הירוקים אותם נעל בזמן מותו. פאלג'ור היה שוטר במשטרת הגבולות ההודית ונהרג באסון האוורסט של שנת 96. פאלג'ור היה חלק מצוות של שלושה מטפסים שניסו להיות הצוות ההודי הראשון שמגיע לפסגה הגבוהה בעולם דרך הנתיב הצפון-מזרחי. מזג האויר בעונת הטיפוס ההיא היה גרוע משנים קודמות, ועונת 96 היתה העונה הקטלנית ביותר בקרב המטפסים לאוורסט. סופה היכתה את הצוות הקטן. הראות ירדה ל-0 והטמפרטורה צנחה בחדות. פאלג'ור הופרד מחבריו, וזחל למחסה סלעים קטן שמצא במטרה להסתתר מהקור. הוא נרדם, וקפא למוות בשנתו.

המטפס "מגפיים ירוקים"

סיפור ידוע נוסף של מטפס שנהרג הוא של ג'ורג' מאלוי. בשנת 1924, מאלוי נפל אל מותו בעיצומה של סופה, במהלך ניסיון להיות המטפס הראשון המעפיל לפסגת ההר. גופתו התגלתה בשנת 1999 על ידי משלחת על שמו של מאלוי ועל שמו של חברו, אנדרו אירווין. כמה עשורים קודם לכם, מטפסים סינים דיווחו על מציאת "גופת אדם אירופאי", שוכבת כשפניה כלפני מטה. זיהו בה את גופתו של אירווין, שהיה שותפו של מאלוי לטיפוס ונהרג באותה הסופה.

בשנת 1933, נתגלו חבלו וגרזנו של אירווין, מה שגרם לטעות ולחשוב שזו אכן גופתו של אירווין. כאשר התגלתה גופה בשנת 99, הסתבר שזו גופתו של מאלוי ולא של אירווין. העור שלו השתמר היטב בקור העז. חקירה העלתה כי כניראה שהחבל שלו נקרע, וזה מה שגרם למותו. כמו כן התגלה חור במיצחו – כניראה שהוא נחבל מסלע חד.

גופתו של אירווין עדיין לא נמצאה.

גופתו של ג'ורג' מאלוי

מטפסים רבים בדרך לפסגה אמרו שהחלק הקשה ביותר בטיפוס היה לראות את מאות הגופות הפזורות לאורך נתיב הטיפוס.

9 נשמות אבל רק 4 רגלים

הכירו את קורקי, גור חתולים חמוד שנולד עם מום חמור ברגליו:  כפות רגליו האחוריות מופנות אחורה ולא קדימה. החתלתול נמצא משוטט בעיירה פארגו שבצפון דקוטה, והיה מיועד להרדמה עקב מצבו הקשה. אבל, שני פעילים במקלט לחתולים בשם CATS Cradle Shelter, התערבו עם תוכנית נועזת להצלת קורקי בעזרת ניתוח מסובך. קורקי התאושש באופן מעורר התפעלות ועתה הוא מסתובב בגאון, לומד להכיר את רגליו בפעם הראשונה:


כדי שתבינו את חומרת המצב של קורקי, מובא צילום רנטגן מלפני הניתוח ולאחריו:

כן, מותר להתרגש ומותר להתמלא בהשראה. אתם יכולים להתעדכן במצבו של קורקי בעמוד הפייסבוק של העמותה ובעמוד האינטרנט שלה.

זו ננו־שנייה

בשיעור הראשון בקורס "אינפי 1" באוניברסיטה, המרצה זרק לאויר את צירוף המילים "לכל אפסילון". צירוף מילים מוכר אהוב שנוא על כל סטודנט. אבל, היו צריכים לעבור שני סמסטרים עד שבאמת הבנתי את המשמעות העמוקה של צירוף המילים הזה.
עכשיו תחשבו, האם אתם יודעים מה זה ננו־שנייה? אם אתם חזקים ברישות אתם יודעים שזה מיליארדית השנייה. אבל מה זה באמת אומר?
אדמירל גרייס הופר המהוללת זצ"ל מסבירה מה זו ננו-שניה בפשטות ובאלגנטיות. אין פלא שקראו על שמה מחשב־על וספינת מלחמה.

כמה דברים שלא ידעתם על פרסי האוסקר

  • הפסלון לא שייך באמת לזוכים. הזוכים חייבים לחתום על מסמך הקובע כי במידה וירצו למכור את הפסלון, עליהם תחילה להציעו למכירה לאקדמיה בעבור דולר אחד. אם הם מסרבים לחתום הם לא זוכים להחזיק בפרס. חוק זה נכנס לתוקף רק ב־1950, ולכן אפשר עדיין למצוא פסלונים ישנים מסתובבים בשוק.
  • היה רק זוכה אחד ששמו אוסקר: אוסקר האמרשטיין השני.
  • תאטרון קודאק, המארח את הטקס, מכיל 3332 מקומות ישיבה. מן הסתם לא כל המוזמנים מגיעים, מה שמספק פרנסה לא רעה בכלל: 125$ לשעה, לממלאי מקום בשכר.
  • נאום הזוכה הקצר ביותר היה של אלפרד היצ'קוק: "תודה לכם".
  • עד 1989 המשפט "And the winner is…" היה המשפט המבשר על הזוכה. משנה זו והלאה שונה המשפט ל-"And the Oscar goes to…", כניראה כדי שהמפסידים ירגישו קצת יותר טוב עם עצמם.

מקורות: Oddee, About.com, Empire