זהב נוצץ באפילה

"כמישהו שמתעסק בתחום של מוזיקה עברית, מעניין אותי לדעת מה היה לפניי. בעיקר במישור של כתיבת טקסטים לשירים"

-ערן צור עונה לשאלות גולשים, וואלה, 2004

במשפט הזה בעצם מסכם צור את הסיבה מדוע הוא יוצר מוערך כל כך, גם בעיניי. מלבד שליטתו המהפנטת במכמני העברית, צור צמא לדעת ולהרחיב את אוצר הידע שלו, צימאון שלא רבים האומנים כאן ששותפים לו. הוא מלהטט בין רובדיה השונים של השפה ומרכיב משפת רחוב ושפת המקרא, משירת משוררים בני העת הזו ופייטני ימי הביניים מקשה אחת, מקסימה.

אותה מקשה, יחד עם תכנים בוטים העוסקים במיניות עזה וקצוותיה הפרומים של השפיות, יצרו לנסיך האפל של המוזיקה העברית סגנון ייחודי, שלעיתים קשה לעיכול. ועכשיו הוא שב. מאז "תכלית בתחתית", השתתף צור בעיקר בפרויקטים והרכבים של אחרים, כולל "רביעיית מסנר" עם חבריו ל"טאטו" המיתולוגית. אחרי שש שנים של שתיקה יצירתית, לפחות תחת המותג המחייב "ערן צור", הוציא השנה יליד הקריה הקרויה על שם המשורר הלאומי אלבום חדש: חותך בחתך הזהב, אלבום המלווה במסע הופעות.

לבמה הזעירה משהו של ה"בארבי" עולה צור לבוש במכנסיים מחוייטים וחולצה שחורה, כשלצידו רם אוריון, שמלווה אותו עוד מימי "כרמלה גרוס וואגנר", בגיטרה חשמלית ושי ברוך בתופים. הם פותחים עם "בלילות של ירח מלא" והקהל כבר שבוי בקסם שזורם מהבמה. לאחר מכן, צור מציג את האלבום החדש שלו ופוצח מיד ב"צולף", שיר שמתאר ילד חסר שקט, הפורק את תסכולו בצליפה בציפורים ובהצקה לילדות. כמו כדי לאזן, השיר החדש הבא הוא "כן לציפור", אשר מדבר על מחיר הפרסום והתהילה.

צור ולהקתו מקפידים לא לנכר את הקהל, ולשלב היטב בין החומרים החדשים ובין להיטים ישנים כמו "תכלית בתחתית", "פרפרי תעתוע" ו"ערב ב' כסלו". ההופעה מהוקצעת, והמשולש צור-אוריון-ברוך מפיק רוק עוצמתי, סוחף ומדוייק שמעניק שלמות חדשות ונהדרות לשיריו המוכרים של צור.

"אני מרגיש שנגמר איזשהו פרק בחיים שלי, ומתחיל אחד חדש"

-ערן צור בראיון לעיתון הסטודנטים של הטכניון, 2001

מתוך השירים הטריים, עולה ומצטייר צור חדש, משוחרר יותר, אופטימי יותר. השירים עדיין מורכבים ועמוסי משמעות, גם פוליטית, אבל ברובם מצוי איזה תום חדש, תקווה ופליאה של ילד המסתכל על העולם בעיניים מלאות חקר. חלק מהם כמו "צולף", "ירושלים אהובתי", "כן לציפור" ואפילו "למראשות המיטה", המבוסס על סיפור של רבי נחמן מברסלב, יכולים לשמש אפילו כבסיס לספרי ילדים. אפשרי שאבהותו של צור, שחובק בן, עושה לו טוב.

ברם, גם באלבום החדש לא חסרים שירים מלאי עצב ודיכאון פיוטי. "בערוב ימי פוריותה" העצוב שצור מנגן בגיטרה אקוסטית ומבצע לבדו, מספר על אומנית שנאלצה לוותר על הבאת ילדים לעולם, ?הג'ינס הנמוכים" העמוס מיניות אלימה ו"על קו העימות" שאת מילותיו כתבה ענבל פרלמוטר ז"ל, מספקים למעריציו של צור סיבות טובות לרכוש גם את האלבום החדש.

צור מרגיש מאוד בנוח עם הקהל. מפטפט, מעיר הערות, מחייך בביישנות מה, אך גם בידיעה יהירה שהקהל שבוי בידיו, ובצדק. אין לו בעייה לסטות מסדר השירים המקורי, ובהבלחה של רגע, הוא מחליט לבצע את "תותים" הנפלא, מ"אתה חברה שלי" לשירי יונה וולך.

הערב המוצלח מאוד גם כך, מטפס לגבהים מענגים עם שיר הנושא מתוך האלבום החדש, "עולה", "כרמלה גרוס וואגנר" וקרשנדו: ביצוע אנרגטי וארוך במיוחד ל"תמונה אימפרסיוניסטית". ראוי בנקודה זו לציין לטובה את ה"בארבי", שהוא אולי מחללי ההופעות הטובים בארץ, עם אקוסטיקה משובחת ותאורן בית כשרוני, שיוצרים תמיכה הולמת למוזיקה המכשפת ולטקסטים החזקים.

"ראית זהב נוצץ ממולך
בינו לבינך הדרך פתוחה…"

-מתוך השיר "ראית זהב"

כבר בסיומו הרשמי של המופע, חשתי מלא סיפוק. אך אצל צור, הערב רק החל. ההדרן הראשון, היה "פרח שחור" המתבקש, אותו הקדיש למתופף "הקליק", ז'אן ז'אק גולדברג, אשר נפטר ממחלת הסרטן כמה ימים לפני כן בפריז. אך ההדרן השני, שהשתווה באורכו בערך לחצי מזמן המופע, היה הדובדבן האמיתי שבקצפת.

צור מעלה לבמה לעמדת הסינתייזר את ההרכב האלקטרוני "בונא מיוזיק", אשר היה אחראי להפקת אלבומו האחרון, ויחד הם מגישים ביצועים אלקטרוניים ורעננים לשיריו הישנים והחדשים של צור. "גלגל" הנהדר מתוך "חותך בחתך הזהב", שעל אף שמו התמים מתאר סיטואציה אלימה למדי, ובישול מחדש ל"רטוב וחם" – אשר הכסות האלקטרונית מתאימה לו כמו כסייה ליד.

"חתך הזהב" הוא מושג תיאורטי, המבטא את היחס הגיאומטרי של אחד ל-1.618 בין מידותיהם של גופים רבים בטבע, ונחשב כבר אצל היוונים כמספר מיסטי המייצג אסתטיקה מושלמת. הקביעה הזו קיבלה חיזוק לאורך השנים בתחומי האדריכלות והאמנות, כאשר רבים מאומני הרנסנס עשו שימוש ב"יחס הזהב" בציורים ובמבנים. אותו הערב אכן הכיל אסתטיקה מוזיקלית טהורה. אך נדמה היה כי זהב של ממש נוצץ מהבמה, זוהר ומבהיק בחשכת האולם. יש לומר: מופע זהב.

ערן צור, "חותך בחתך הזהב" , סיבוב הופעות:

17.2.2007 מועדון ה"בארבי", תל-אביב, 12:00 (יחד עם יוני בלוך)
14.3.2007 מועדון "ברקה", באר שבע, 22:00

התנצלות לקוראינו הנאמנים:
לאחרונה, ירד קצב העדכונים באתר, בעיקר בשל התמעטות הכותבים. אנו עושים את מירב המאמצים להביא לכם תוכן איכותי, שקול ומדוד, במיטב המסורת של "נביאים אחרונים". אנא התאזרו בסבלנות ועמכם הסליחה. מומלץ גם להירשם לשירות ה-RSS שלנו. נכונו לכם הפתעות.

משטרת המחשבות האיראנית

מאת: ניר בומס וניב ליליאן

"בערות היא כוח" כתב ג'ורג' ארוול בספרו 1984 כשתיאר את משטרת המחשבות ששמרה רעיונות "רעים" הרחק מעיניהם של אנשים טובים. עיקרון הפעולה של "האח הגדול" פעל היטב לאורך ההיסטוריה בחיסולם של רעיונות לא רצויים שהורחקו מעיני אלה העשויים לעשות בהם שימוש. באם לא תתקיים אלטרנטיבה למחשבה או לאמונה ? המחשבה או האמונה היחידה הקיימת תהיה זו שתנצח. בוקר טוב איראן.

החלטת מועצת הביטחון בדבר הטלת סנקציות על איראן משקפת קונסנזוס ההולך ונבנה כנגד כוונותיה של איראן שכבר אינן נתפסות כתמימות. אך בעוד המערב רק החל לסגור את הגישה לאיראן על ידי סנקציות כלכליות מעוקרות – איראן הקדימה גם כאן, ולאחרונה השלימה את סגירתם של כל ערוצי התקשורת האפשריים "למערב המרושע". כך חסמה לאחרונה הממשלה האיראנית את אתר העיתון הניו-יורק טיימס, את אתר סרטוני הוידאו YouTube ואת אתר האינציקלופדה החופשית "ויקיפדיה" – הכל בהוראת משטרת המחשבות האיראנית.

בנוסף, ספקי האינטרנט האיראניים צוו להצר את רוחב הפס למהירות של 128 קילוביט/שנייה, על מנת לחסום תקשורת טלפונית על גבי האינטרנט (VOIP) ולמנוע הורדת קבצים. אם מצרפים לפעולות אלה צעדים נוספים כמו הסרת צלחות לווין, חסימה פעילה של תדרי שידור, מעצרם של בלוגרים ופעילי אופוזיציה איראנים – מתקבלת תמונה עגומה בנושא חופש הביטוי וחופש המחשבה הנגזר ממנו בממלכת השאה לשעבר.

פעולות אלה יצרו עוד יותר את צעדיהם של סטודנטים ואנשי מחקר כמו גם את שלו של פעילי האופוזיציה באיראן שבימים אלה שוב החלו להשמיע קולם.

ואם כל זה אינו מספיק, הודיע ואפא גאפאריין, ראש הסוכנות לפיתוח תקשורת באיראן, שגם הודעות SMS יהיו מעתה תחת פיקוח. עינו של "האח הגדול" פקוחה תמיד.

בציבור הישראלי נתפשת איראן כאיום בממד האסטרטגי-מיליטריסטי הצמוד, בדרך כלל, לאזכורי נשק להשמדה המונית. אך נשקה החזק ביותר של איראן, נשק הדיכוי ההמוני וחסימת זרימה חופשית של רעיונות ומחשבות, דווקא נעלם מן השיח הישראלי. השלטון האיראני אינו פועל רק לדיכוי זרמי מחשבה מערבית-ליברלית, אלא גם לייצוא המהפכה בין השאר על ידי קבוצות המוכרות לנו כדוגמת החיזבאללה. השפעותיה של איראן ניכרות בעיראק, באפריקה, בלבנון וגם קרוב אלינו, בשטחי הרשות הפלשתינית.

טאבליר תחילה

מאז המהפכה האסלאמית ב-1979 הצטיינה איראן בתעמולה (טאבליר בפרסית) אותה ראתה כערך. בזמן מלחמת איראן-עיראק נשלחו אלפי ילדים איראניים לחזית כשעל צווארם "מפתחות לגן עדן". הם נשלחו לפנות שדות מוקשים והולכו לפני חיילי הצבא כדי לפגוע במורל האויב ולהראות את נחישות העם האיראני. הנופלים, הוכרזו כשאהידים כשגמולם הובטח להם בעולם הבא. 500,000 מפתחות פלסטיק יובאו מטאיוואן למטרה זו וברבים מהם נעשה שימוש.

גם כיום, כפי שנלמד ממחקר חדש של המרכז לחקר השפעות השלום, מדברים ספרי הלימוד האיראניים על "הקרבה קולקטיבית" שתביא את הגאולה הרצויה. כך, בספר הלימוד של כיתה ח' : "פקודת הג'יהאד תינתן על ידי הוראתו של הנביא, האימאם אן המנהיג המוסלמי כך שהצבא המוסלמי יביס את צבא המתגאים (האויב האמריקני ובעלי בריתו) במלחמה קדושה ויסלול את הדרך להטפה חופשית, להתעוררות ולגאולה."

אך למרות זאת העם האיראני ? בניגוד לממשלתו ? מצטייר כפחות קיצוני או חורש רעה. ברובו, זהו עם שוחר שלום, אשר נדרס תחת שלטון דתי פנאטי, קיצוני ובדלן. רק בשבוע שעבר, למשל, ראינו את הפגנת הסטודנטים בטהרן שהצליחו, למרות האבטחה הכבדה, להעביר את המסר שאחמדיניג'ד אינו רצוי במוסד המכבד ידע והשכלה. הסטודנטים, המייצגים את רובה המכריע של אוכלוסיית איראן שהינה מתחת לגיל 30 מזוהים עם האופוזיציה הפועלת לשינוי המשטר והפיכתו לדמוקרטי יותר.

העם האיראני ?ושוב, בניגוד לממשלתו – מוצא גם את הדרכים להתקשר למדינת ישראל. איראנים רבים מגיבים מדי יום בטלפון ובדואר אלקטרוני לשידורי קול ישראל בפרסית. אתר אינטרנט חדש שנחנך על ידי הסוכנות היהודית קיבל מעל ל- 55,000 כניסות בחודש הפעולה הראשון כאשר 50% מאלה היו מאיראן (לפני שהצנזורה האיראנית "עלתה" גם על אתר זה).

"כל אזרח, אפשר להחזיקו 24 שעות ביום תחת עינה הפקוחה של המשטרה ובתחומה של התעמולה הרשמית, בעוד שאר אפיקי התקשורת סגורים. זו הפעם הראשונה בה היה אפשר לכפות לא רק ציות גמור לרצונה של המדינה, אלא אחדות דעים גמורה בכל עניין ועניין"

— ג'ורג' אורוול, 1984

הזירה האיראנית מסמלת התנגשות בין תפישות, בין פונדמנטליזם לבין ליברליזם, בין חופש מחד לדיכוי עריץ מאידך. הקרב הוא על דעת ההמון באיראן ? ולא רק בה. מלחמת התעמולה נמשכת והקרב על דעת הקהל במדינות האזור אשר האזרחים בהן עשויים להיות מושפעים לכאן או לכאן. מחד, צפויה סכנה ממשית לישראל וליציבות המשטרים השכנים,באם דגם הפעולה של החיזבאללה יועתק בהצלחה לגבולות נוספים כמו מצריים או ירדן. מאידך, ניתן לראות גם מעט קרני אור בדמותם של קולות חדשים וביקורתיים הנאמרים מעל מסכי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט בעולם הערבי והמוסלמי.

לכן, דווקא בימים חשוכים אלה, בהם נחסמים כל ערוצי הידע והמחשבה בידי שלטונו של אחמדיניג'אד, עולה החשיבות להגיע אל העם האיראני. פעולות כמו קול ישראל בפרסית והאתר שהקימה הסוכנות היהודית ומכוון ישירות אל העם הפרסי, חייבות להימשך.

אלא שנושאים אלה נעדרו, משום מה, מדרישותיו התקציביות של שר הביטחון עמיר פרץ שבוודאי יודע שאת שידורי קול ישראל בערבית לא יכולים לקלוט אפילו בירושלים בגלל העדר משדרים, ושתקציב הנייר והדיו למדפסות הישנות של תחנת הרדיו בפרסית נגמר כבר מזמן, וחבל.

"כל אזרח, אפשר להחזיקו 24 שעות ביום תחת עינה הפקוחה של המשטרה ובתחומה של התעמולה הרשמית, בעוד שאר אפיקי התקשורת סגורים. זו הפעם הראשונה בה היה אפשר לכפות לא רק ציות גמור לרצונה של המדינה, אלא אחדות דעים גמורה בכל עניין ועניין"

החזון האורווליאני הזה, מתוך 1984, מיושם כיום הלכה למעשה באיראן. אסור לתת למשטרת המחשבות של איראן לנצח. קולו הברור והצלול של חופש הביטוי , וגם זה שלנו, חייב להמשיך ולהדהד, גם בפרבריה של טהרן.

ניר בומס הוא סגן הנשיא המרכז לחקר החופש במזרח התיכון ותלמיד מחקר באוניברסיטת חיפה.