דוכני התרעלה

מאת: ניר בומס וניב ליליאן

"הרהורים על ג'יהאד" (Jihad Recollections) הוא מגזין אינטרנט באנגלית הפונה לאמריקנים – שרוצים לחולל מהפכה איסלאמית. הוא מכיל מגוון תכנים: החל מתרגומים של נאומיו של אוסאמה בן לאדן וסגנו אימן אל-זוהרי וכלה במפרטים טכניים של ציוד לראיית לילה. מומחי טרור טוענים ש"הרהורים על ג'יהאד" הוא מדריך כיס של ממש לטרוריסט המתחיל.

"מה שהחל בכמה ילדים זועמים במרתף, הפך לתעמולה נרחבת של אל-קעידה, כאן, בחצר האחורית שלנו", טוען ג'ארט ברכמן, מומחה לאל-קעידה ומחבר הספר "ג'יהאדיזם עולמי". אגב, הארגון שעומד מאחורי אתר האינטרנט, "מוסד אל-פורסן לתקשורת", לא קיים.

זהו רק קצה הקרחון: מה יעשה מוסלמי מאמין וצעיר שאינו יודע כיצד יצטרף למאמץ העולמי כנגד המערב ואשר נמצא הרחק מאזורי הלחימה? לאינטרנט הפיתרונים. אתר "שבכאת" הנחשב לאחד הפורומים המרכזיים של ארגון אל קעידה, נמצא כאתר המתאים. האתר מתגאה בתכניו המפורטים כמו המסמך שפורסם על ידי עמאר אל נאגי וכותרתו "כיצד להרוג לוחם צלבני ביבשת ערב".

ההוראות המפורטות במסמך כללו הנחיות הסוואה ולבוש, שימוש בנשק, שיטות לאיתור אזרחים מערבים וטיפים לזיוף תעודות זהות ומסמכים אחרים.

לדר לי, לוחם ג'יהאד מאמין החי הרחק מהאזורים בהם ציוויליזציות מתנגשות, היו רעיונות מרחיקים לכת אף מאלה. הוא רוצה להכין את הדור הבא של לוחמי אל-קעידה ועל כן פרסם מסמך (PDF) לצעירים מתחת לגיל 25 תוך כוונה לארגנם בחוליות קטנות של 2-3 לוחמים ולהפעילם לצד לוחמי אל קעידה ותיקים יותר.

לאחר ציטוט פסוקי הקוראן הרלוונטיים מקונן הבלוגר חדור האמונה על מצב האיסלאם בעולם, על הצעירים שאבדו את דרכם וכבר אינם מוכנים ללכת בעקבות אללה. אך קוראיו הנאמנים, כך מקווה הוא, אינם כאלה. ולכן מצרף הוא הוראות מפורטות על מנת להכין אותם לקרב הג'יהאד. וההכנה היא המפתח להצלחה.

דר-לי מבקש מהמוסלמים הצעירים להתחיל ולהתאמן. הוא מצרף הוראות הכוללות אימוני כושר מאומצים, הסוואת המאמצים כלפי המשפחה ורשימת מקורות בנושא שפותחו על ידי פעילי אל קעידה.

פרסומיו של דר-לי ו"הרהורים על ג'יהאד", מציעים מפלט מחשבתי ודרכי פעולה – אך ארגוני הטרור גם משתמשים באתרים כדי לגייס מתנדבים לשורותיהם. האתרים מנהלים מעקב אחרי הגולשים, ואלה המביעים עניין מיוחד בחלקי האתר המכילים מידע על הארגון ומטרותיו, ומתאימים לצרכיו – זוכים לפניה והצעה להצטרף לשורות הארגון, בעיקר אנשים צעירים שמוחם ודעתם עוד קלים לעיצוב ונוחים להשפעה.

בריגדיר-גנרל ג'ון קאסטר, שהינו קצין המודיעין האמריקני הבכיר ביותר בפיקוד המרכז (CentCom) האמריקאי האחראי על גזרות אפגניסטן ועיראק, טוען כי האינטרנט הינה הכלי היעיל ביותר להקצנת בני נוער מוסלמים והמקור החשוב ביותר לגיוס לוחמים לגזרות עיראק ואפגניסטן.

גנרל קאסטר צודק: הפעילים עצמם עושים את הדרך ומשתמשים באינטרנט כדי לפרסם עצמם ולמשוך את תשומת לבם של המגייסים. זיהאד כאליל, למשל. כאליל, סטודנט למדעי המחשב בקולומביה קולג' במיזורי, הפך לפעיל מוסלמי בקמפוס, יצר קשרים עם קבוצות קיצוניות ואף ניהל אתר אינטרנט התומך בחמאס. בזכות פעילותו העניפה ברשת, הוא משך את תשומת לבם של פעילי אל קעידה בארצות הברית – והפך לקצין רכש של הארגון: כאליל רכש עבור אל קעידה טלפונים לוויינים, מחשבים וציוד מעקב אלקטרוני וסייע בהקמת רשת התקשורת של הארגון בתחומי ארצות הברית.

טבעה של האינטרנט הוא שהיא מעניקה קול לכל אחד, וקל באמצעותה לפרסם מחשבות, רעיונות ומידע . האינטרנט מהווה סמל לחופש מחשבתי ולרוח האדם – אך את אותו הקול שמעניקה הרשת לאלה שקולם נאלם תחת משטר דיכוי, היא מעניקה גם לגורמים אפלים, אשר בסופו של יום פועלים בשם רעיונות הפוכים בתכלית מאלה שהביאו את האינטרנט לעולם.

ארגוני ביון ברחבי העולם משקיעים מאמצים באיתור אתרים כמו אלה שהצגנו כאן למעלה, אך ידיהם עמוסות עבודה, ואתרי השנאה והשטנה קשים לא פעם לאיתור וסילוק, דווקא בגלל אופיה הגלובלי והחופשי של הרשת.

קיומם של אתרים כאלה, המשרתים ארגונים טרור הוא מחיר שאין להסכין איתו ויש ללחום בו בעוז, אך גם הסמטאות האפלות, בהן דוכנים המוכרים פירות מחשבה מורעלים הן חלק משוק הרעיונות העצום של האינטרנט. למרות פירות התרעלה, עדיין סבורים אנו שהאינטרנט היא כלי בשירות החופש.

הטפילים החדשים

אתחיל דווקא מהסוף. מה זה סחר-יום (Day trading) ? אפשר בהחלט להגיד שכיום סחר יום (ובקיצור: ס"י) הוא כבר לא באופנה, אבל בשנים 2002 עד 2004 הוא היה נושא חם מאוד. ס"י הוא פשוט שיטה או אסטרטגיה למסחר בבורסה. העיקרון של השיטה הוא פשוט מאוד: אתה נכנס ויוצא באותו היום. בסוף יום המסחר אתה מוכר את כל ניירות הערך שקנית והרווח שלך הוא יומי. אין תכנון לטווח ארוך. שאלת השאלות היא כמובן איך עושים ככה כסף? הרי גם המניות היציבות ביותר יכולות ביום מסויים לאבד מערכן. אחת השיטות הנפוצות היא לעקוב אחר בתי השקעות גדולים, להבין את דפוס הפעולה שלהם ולהרוויח מעסקאות הענק שהם עושים.

לדוגמה, נניח שבית השקעות ראובן קונה בכל יום א’ בשבוע בשעה 10:00 מניות של החברה שהיתה הפעילה ביותר בשבוע החולף בסכום של עשרה מליון שקלים. עסקה גדולה שכזו משפיעה על ערך המניה של החברה ומעלה אותו באחוז וחצי. שמעון, שהוא סוחר-יום חכם, קונה בשעה 9:55 מניות של החברה במאה אלף שקלים, וב-10:05 מוכר אותן ברווח של אחוז וחצי, כלומר שמעון גזר בעשר דקות עבודה קופון נאה של 1500 שקלים. הכפילו אחוז וחצי ביום ב-22 ימי מסחר בחודש, וקיבלתם רווח חלומי של 33 אחוזים בחודש. הבנתם מה קורה פה? ברוסית זה נקרא פרזיט, ובלשון הקודש: טפיל.

כל מי שנוסע במוניות שירות (ועבדכם הנאמן נוסע די הרבה) מכיר את השיטה: מונית השירות מגיעה לתחנה, אוספת נוסעים הממתינים לאוטובוס, ושתי דקות אחרי שמונית השירות עוזבת מגיע ה”גדול” כפי שהוא מכונה בעגה של נהגי השירות. תוכנית הפעולה פה היא פשוטה: הנוסעים מכירים את לוחות הזמנים של קו האוטובוס וימתינו לו זמן קצר לפני הגיעו בתחנה. נהגי המוניות יבדקו גם הם את לוחות הזמנים ויגיעו דקות ספורות לפני ה”גדולים” לתחנה, כך שמספר הנוסעים הפוטנציאלים הוא הגדול ביותר. בנוסף לכך, נוסעים המחכים זמן רב לאוטובוס נעשים קצרי רוח, והסיכוי שיעלו על “הדבר הראשון שיביא אותם הביתה/לעבודה” גדל. שוב, הטפילות חוגגת. אגב, בניגוד לדעתו של עודד רוט, מוניות השירות עובדות רק בקווים העמוסים ביותר. בקוים הפחות עמוסים, זה פשוט לא משתלם להם.

אז מה המסקנה? שאלה טובה. אם יש סוחר-יום שהצליח לפצח את השיטה של בית השקעות, שיבושם לו ושיהנה מהכסף. הוא הרוויח אותו ביושר. גם מוניות השירות פועלות ברישיון. אבל כמו בכל מערכת יחסים של טפיל ופונדקאי, הטפיל צריך להזהר מלהרוג את מארחו, שכן אז הוא בחזקת מי שכורת את הענף עליו הוא יושב.