הסליחות של אולמרט

עם התקדש יום הכיפורים, אולי יש טעם שראש ממשלתנו אהוד אולמרט, הנאחז בכסאו כאדם טובע הנאחז בקרש, יבקש מחילה על חטאיו בשנה החולפת ויש רבים המייחלים לה. ואלה עשרת "הסליחות המומלצות" של אולמרט:

1. ממשפחות החטופים ? בשולחן ראש השנה של משפחות גולדווסר, רגב ושליט היו חסרים שלושה אנשים. שלושה לוחמים של צה"ל ? נחטפו בידי תנועות טרור, כאשר כל עוצמתה וכוחה של מדינת ישראל כשלה מלהחזירם הביתה. החלטות נבונות של הממונה העליון של הפעלת הכוח היו יכולות להשיב אותם הביתה.

2. מתושבי הצפון ? אולמרט יצא למלחמה להשיב את החטופים, ביודעו שתושבי הצפון יאלצו לרדת למקלטים. הרשויות כשלו מלסייע להם: מקלטים לא מוכנים והיערכות ענייה הפילה עליהם מלבד האימה, גם חרפת נזקקים. אך מי שצריכה להתבייש היא דווקא המדינה והעומד בראשה, שהפקירו את השטח לעמותות וגורמי ממון פרטיים.

3. מהיועץ לביטחון לאומי ? לרשות אולמרט עומד יועץ לביטחון לאומי, אשר היה אמור לספק לו עצה ברת דעת. אך אולמרט העדיף לסבך את צה"ל במלחמה מיותרת. במקום להקשיב בכל צעד ושעל למי שאמון על הביטחון הלאומי, שאולי היה מוצא פתרון יעיל – העדיף אולמרט את דעת הרמטכ"ל מחיל האוויר. לפני כשבועיים, הודיע היועץ מזרחי על התפטרותו לאחר שנה וחצי בלבד. איש אינו מאשימו.

4. מהפצועים והמשפחות השכולות ? לו היה טורח ראש הממשלה להקשיב ליועץ, 156 חיילי צה"ל ואזרחים היו היום בחיים. חוסר החלטיות, בלבול ויוהרה של שרי המלחמה, גרמו למבוכה ושיתוק בכל שדרת הפיקוד. הציונים לשבח והאותות שהוענקו לפני שבועיים ללוחמים הפשוטים, העידו יותר מכל שהגנרלים והקברניטים הם אלה שכשלו. אבל בעוד ששני האחרים, הרמטכ"ל ושר הביטחון, הודו בכשלונם וזזו הצדה ? אולמרט ממשיך לטעון כי פעל היטב.

source: http://img.radiobras.gov.br/Aberto/index.php/Imagens.Principal.00.0.2005-03-10 under CC5. מהציבור הרחב ? תנועת המחאה הציבורית שקמה כאן בחודשים שלאחר מכן, דיברה ברורות. עצרת של 30 אלף איש דרשה בקול צלול: להקים וועדת חקירה ממלכתית ובלתי תלויה, שתחקור את המלחמה. אך אולמרט העדיף להתעלם מהקריאה, ולהקים "וועדת בדיקה".

6. מחברי וועדת וינוגרד ? רבים אינם זוכרים, אבל אולמרט הוא זה שיזם את וועדת ה"בדיקה" הממשלתית, והתקשה למנות בתחילה את חבריה (מי זוכר את ועדת אדמוני?). אולמרט ניסה לגבש וועדה חלבית, שלא תסיק מסקנות אישיות נגדו. אך חברי וועדת וינוגרד הפתיעו, ולשמחתנו, קם הגולם על היוצר. אלא שהיוצר, העדיף לתקוף את חברי הוועדה משגילה שהמסקנות, לא לרוחו.

7. מירון זליכה ? אותה שיטה של הלבנת פני מתנגדים ברבים ומעל דפי העיתונים, שימשה אותו גם נגד החשב הכללי. ירון זליכה, מינוי של נתניהו במקור, החליט ובצדק, שיש לסגור את הברז, להפסיק את בזבוז כספי הציבור ואת חלוקת הנכסים למקורבים. אולמרט, אותו אולמרט החשוד באי סדרים לטובת מקורבים במרכז ההשקעות ומכירת בנק לאומי, לא אהב את זה. וכך, הוחלט ? לסלק את זליכה מהדרך.

8. ממבקר המדינה ? מיכה לינדנשטראוס הוא אדם ראוי לא פחות מזליכה. בא השופט המחוזי הנמרץ בדימוס, והעיר את מוסד ביקורת המדינה מתרדמתו. אך בינו ובין אולמרט התלקחה מלחמת עולם מתוקשרת, שהגיעה עד הגשת תלונות במשטרה. ראש ממשלה חצוף פחות, היה מרכין ראשו בפני המבקר ומנהל את מלחמותיו בשקט, ולו כדי לא לפגוע בעיקרון הממלכתיות, הפרדת הרשויות, וכבוד מוסד המבקר.

9. מחני סופר ? ממלכתיות אומנם היא ממנו והלאה, אבל לא סממני מלכות. אולמרט מתנייד לכל מקום בשיירה של כלי רכב הנוסעים במהירות אימים, ושצופריה מייללים: "סורו מהדרך, נתינים! כרכרת המלך אולמרט הראשון עוברת!?.

אך לפני כחודש, גבתה ההשתוללות המוטורית הזו קורבן: חני סופר, ילדה בת עשר, נפגעה מאחד מכלי-הרכב המלווים. למיטב ידיעתי, זוהי הפעם הראשונה בתולדות המדינה, ששיירת ראש הממשלה פוגעת בהולך רגל. אם חלילה יצחק רבין או מנחם בגין היו מעורבים באירוע שכזה, סביר להניח שהיו מורים מיד לשיירה לנסוע לחדר המיון. אולמרט המשיך בדרכו, והסתפק בשיחת טלפון.

10. ושוב…מהציבור הרחב ? בראיון לאחר בחירתו, הבטיח המלך אולמרט הראשון שישראל תהפוך להיות "מדינה שכיף לחיות בה". עם ממשלה אטומה הגוזרת גזירות על הפריפריה, פשע משתולל ברחובות, תאונות דרכים, אובדן דרך וסולידריות חברתית – ישראל מודל תשס"ח היא מדינה שכיף לחיות בה. כמובן בהנחה ששמכם הוא אהוד אולמרט.