ביום שישי האחרון פורסמה במוסף ממון של ידיעות אחרונות כתבה על אנשים אשר יש ברשותם מכשירים חשמליים שעובדים כבר עשרות שנים. למשל רדיו גרונדינג משנת 60, מעגילה של בוש משנת 64 או מיקסר קנווד מ-72. מעבר לערך הסנטימטלי שיש לדבר, יש גם ערך פרקטי: הדברים הישנים פשוט עובדים טוב יותר. וזו עובדה.

ועכשיו אתרום את תרומתי הצנועה לנושא.

מה שאתם רואים פה למעלה זה מבזק של מצלמה, של חברה בשם Vivitar (שעושה מבזקים גם היום) , שאבא שלי קנה בשנת 69. את המבזק הזה, שעושה עדיין עבודה מצויינת (40 שנים! תנו כבוד) רציתי לחבר לניקון D70 החביבה שלי. ברם, בעיה. שימו לב לחוט המשתלשל מהמבזק. את החוט הזה היו מחברים בעבר לגוף המצלמה, והוא היה המתזמן בין הלחיצה על כפתור הצילום לבין הפעלת המבזק. בפועל מה שקורה הוא מאוד פשוט: המצלמה יוצרת קצר בין המגעים שבחוט. הבעיה המדוברת היא שבמצלמה שלי אין מקום לחבר את החוט הזה מפני שב-20 השנים האחרונות כבר לא משתמשים יותר בחוטים על מנת לקצר את המבזקים, אלא התושבת של המבזק, מה שמכונה בלעז הוט-שו, עושה את העבודה במקום החוט.

בנקודה הזו אפשר להתייאש, לקלל על שינויי הסטנדרטים בעולם, ולרכוש במיטב כספנו מבזק חדש.

אך לא! אין יאוש בעולם!

אבא שלי, שהוא איש מעש שאוהב אתגרים מהסוג הזה, החליט לבנות מתאם. ראשית היינו צריכים לוודא שגם ההוט-שו מקצר את המגעים ולא מעביר מתח. אחרי שבדקנו שאכן כך הוא, היה צריך למצוא שקע המתאים לתקע שבקצה החוט. אחרי שמצאנו כזה, כל שנותר הוא לבנות את המתאם.

התמונה שלמעלה היא המוצר הסופי. שימו לב לשקע. הבורג שנמצא באמצעו של המתקן לוחץ על קפיץ קטנה, שהוא עצמו לוחץ כדור מתכת קטן בתחתית. הכדור הוא הכרחי לתושבות הוט-שו.

ככה המתאם מולבש עם המבזק. את הדבר הזה שמים על המצלמה, ובא לציון גואל.

* איך שגוגל טרנסלייט מתרגם את When everythin’s made to be broken (מתוך אייריס של הגוגו דולס).

במוצאי שבת עוברים לשעון חורף. זמן מצויין להזכר במאבק להזזת אזור הזמן של ישראל.

בעברית אין אבחנה בין Iceberg ל-Glacier. שניהם נקראים בפשטות קַרְחוֹן (במורפיקס הם נקראים ימי ויבשתי בהתאמה, ומשם הכותרת לפוסט זה). הקרחונים היבשתיים מרתקים גאולוגים בגלל שבניגוד לתהליכים גאולוגים המשפיעים על הנוף לאורך מליוני שנים, הקרחונים עושים את אותה העבודה בזמן קצר הרבה יותר.

מגזין Wired מפרסם 13 צילומים מרהיבים מהחלל של קרחונים מפורסמים. לצערי הם לא הכניסו את Fox Glacier החביב עלי… אבל אל דאגה. יש ברשת מספיק תמונות שלו.

רק לִרְכֹּב. אך ורק לִרְכֹּב. שום דבר אחר מלבד לִרְכֹּב (בכתיב מלא זה לרכוב). לרכוב לרכוב לרכוב.תרגילו את האוזן. ניסיתי בנועם. ניסיתי בדרכים טובות. זה לא הולך. אז ככה, בכוח. לרכוב לרכוב לרכוב.

אם במקרה אתם מהמעטים שלא טרטרתי לכם במח באופן אישי, אז הנה ההסבר: שרש ר.כ.ב. בבניין קל. שם הפעולה הוא לִפְעֹל. כמו לרשום, לשמור, לגזור, לדפוק, לטעות. לרכוב לרכוב לרכוב. יוצא הדופן היחיד הוא השרש ש.כ.ב.ששם הפעולה שלו הוא לִשְׁכַּב.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-צִיבָא, מָה-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמֶר צִיבָא הַחֲמוֹרִים לְבֵית-הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב, ולהלחם (וְהַלֶּחֶם) וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים, וְהַיַּיִן, לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר (שמואל ב’ פרק ט”ז פסוק ב’)

כן. אתה. אתה שם. אתה הולך לרכוב על האופנים. הי את. כן אני מדבר אליך. את אוהבת לרכוב על סוסים? כיף לך!

שנה טובה

את התמונה שכאן למטה צילמתי (סליחה על האיכות, זה היה עם המצלמה של הטלפון הנייד) ליד האוניברסיטה (ליד שער רגר למי שמכיר). בהתחלה נבהלתי. מה זה האנטרנט הזה? זעה קרה כסתה את פני. ראשי היה סחרחר עלי. התקשתי לנשום. כשלתי בצעדי. נסער כולי התישבתי בצל. ניסיתי לחשוב. הרי בתוספת של יו”ד אחת קטנה זה אינטרנט. והרי חיי אינם חיים בלי האינטרנט.

המנוחה בצל השיבה את נפשי. חזרתי לשלט וראיתי כי את המסקנה המוצקה כי אנטרנט מביא סרטן מסיקים באופן לוגי וברור מכך שאנטרנט שווה בגימטריה לסרטן. חשבתי, למה שלא אבדוק למה עוד אנטרנט שווה. ובכן, נמצא כי: אורלי יניב, רב אלוף, ג’ק באואר ואפילו רנינט, כולם כולם שווים לאנטרנט. ואוי. לא נכון. לא יכול להיות. אפילו הסבוראים שווים לאנטרנט. אלוקים ישמור.

אבל ניחא. אני בכלל לא יודע מה זה אנטרנט. לעומת זאת אינטרנט שווה בגמטריה לאנחנו עם סגולה. אפשר להרגע.

שנה טובה!