זו ננו־שנייה

בשיעור הראשון בקורס "אינפי 1" באוניברסיטה, המרצה זרק לאויר את צירוף המילים "לכל אפסילון". צירוף מילים מוכר אהוב שנוא על כל סטודנט. אבל, היו צריכים לעבור שני סמסטרים עד שבאמת הבנתי את המשמעות העמוקה של צירוף המילים הזה.
עכשיו תחשבו, האם אתם יודעים מה זה ננו־שנייה? אם אתם חזקים ברישות אתם יודעים שזה מיליארדית השנייה. אבל מה זה באמת אומר?
אדמירל גרייס הופר המהוללת זצ"ל מסבירה מה זו ננו-שניה בפשטות ובאלגנטיות. אין פלא שקראו על שמה מחשב־על וספינת מלחמה.

כמה דברים שלא ידעתם על פרסי האוסקר

  • הפסלון לא שייך באמת לזוכים. הזוכים חייבים לחתום על מסמך הקובע כי במידה וירצו למכור את הפסלון, עליהם תחילה להציעו למכירה לאקדמיה בעבור דולר אחד. אם הם מסרבים לחתום הם לא זוכים להחזיק בפרס. חוק זה נכנס לתוקף רק ב־1950, ולכן אפשר עדיין למצוא פסלונים ישנים מסתובבים בשוק.
  • היה רק זוכה אחד ששמו אוסקר: אוסקר האמרשטיין השני.
  • תאטרון קודאק, המארח את הטקס, מכיל 3332 מקומות ישיבה. מן הסתם לא כל המוזמנים מגיעים, מה שמספק פרנסה לא רעה בכלל: 125$ לשעה, לממלאי מקום בשכר.
  • נאום הזוכה הקצר ביותר היה של אלפרד היצ'קוק: "תודה לכם".
  • עד 1989 המשפט "And the winner is…" היה המשפט המבשר על הזוכה. משנה זו והלאה שונה המשפט ל-"And the Oscar goes to…", כניראה כדי שהמפסידים ירגישו קצת יותר טוב עם עצמם.

מקורות: Oddee, About.com, Empire

עומקים חדשים

פרוק הרגליים החביב בתמונה הוא Plutomurus ortobalaganensis, והוא החיה היבשתית השוכנת עמוק יותר מכל חיה יבשתית אחרת שהתגלתה עד כה. הוא התגלה קרוב ל־2 ק"מ מתחת לפני הקרקע במערה בשם Krubera-Voronja סמוך לחוף הים השחור במחוז אבחזיה. עומק המערה הוא 2.191 ק"מ, ופרוק הרגליים התגלה בעומק 1,980 מטרים.

היצור החמוד שייך לסדרת הקפצזנביים, שהם סוג של חרק ללא כנפיים, והוא ניזון בעיקר מפטריות, וחי בחשיכה מוחלטת – שזה בסדר, כיוון שאין לו עיניים.

הוא התגלה על ידי פרופ' אנה סופיה רבולריה מאוניברסיטת אבירו שבפורטוגל, במסגרת חקר מערות שנערך בשנת 2010.

בטרם תגלית זו, קפצזנביים התגלו רק עד עומק של כחצי ק"מ, וכולם היו בעלי עיניים.

קראתי את זה ב־New Scientist.

פאי פטל ב־25$

מפתח המשחקים הבריטי דויד בראבן ועוד כמה אנשים טובים חברו יחדיו למיזם ללא מטרות רווח בשם Raspberry Pi, אשר מטרתו לקדם לימודי מדעי המחשב בקרב צעירים. זו אכן מטרה נעלה וחשובה (ולא, אני לא אוביקטיבי), אבל מה שמעניין אצלם היא הדרך שבה הם מתכוונים לממש את מטרתם: הם פיתחו מחשב בגודל של קופסת גפרורים ובמחיר של 25$. המחשב הקטנטן חמוש בחיבור USB בצד אחד, ביציאת HDMI מן הצד השני, יש לו 128mb זיכרון ומעבד במהירות 700mhz. נכון, לא מהירות מופרזת, אבל עדיין מהיר יותר מחלק נכבד מהטלפונים החכמים כיום.
ברוח החופש, האחווה והקוד הפתוח הפאי מגיע מותקן עם אובונטו, KOffice ופייתון.
אז נכון, אין כל־כך מה לעשות עם מחשב כזה ללא מקלדת או מסך, אבל הנחת המפתחים היתה שהרבה ילדים שאין להם מחשב, לפחות טלויזיה יש להם – הנחה סבירה בהחלט.
כל מה שנותר לבראבן ושות' הוא להפיץ את הבשורה בקרב מקבלי ההחלטות במערכת החינוך – משימה מסובכת הרבה יותר מלפתח את המחשב… מישהו מרים את הכפפה במדינת היהודים?