המקרה המוזר של מייקל מאלוי

(הפוסט הזה פורסם במקור בבלוג שלי "פתיתים" באתר בלוגלי זצ"ל)

הימים היו ימי תקופת היובש. ארה"ב שקועה עמוק במיתון, אחוז האבטלה בניו־יורק כבר עבר את קו חמישים האחוזים, והיאוש אחז בכל. אנשים עשו הכל כדי להרוויח קצת כסף. אנטוני מרינו, הבעלים של בר לא חוקי קטן בשכונת ברונקס, ביחד עם הברמן שלו ג'ו מרפי, הקברן פרנק פסקווה ועוד חבר בשם דן קריסברג, זממו לעקוץ חברות ביטוח על ידי הוצאת ביטוח חיים על שיכורים, להשקותם למוות ואז לגרוף את כספי הפיצוי לכיסם.

מייקל מאלוי נראה כקורבן אידאלי. האירי בן ה־50 עבד ככבאי וכמהנדס, אבל נטיית ההשתכרות שלו מנעה ממנו לשמור על מקום עבודה קבוע. הוא הזניח את עצמו וביקר בתכיפות בבר של מרינו ובברים אחרים. חבורת הרצח, כפי שכינו מאוחר יותר העיתונים את ההתארגנות של מרינו, מרפי, פסקווה וקריסברג, התידדה עם מאלוי, וסיפקה לו משקאות בחינם. מאלוי התרגש מאוד מהמחווה ובשמחה חתם על טופס תמיכה במרינו להתמודדות בבחירות המקומיות. מה שהוא באמת חתם עליו היו שלוש פוליסות ביטוח חיים.

חבורת הרצח צפתה בחדווה בכמויות המשקה שלגם מאלוי בכל יום ויום. עם כמות כזו, הוא לא יחזיק יותר משבוע, הם קיוו. אבל זה לא קרה. להיפך. מאלוי נראה בריא מבעבר, ומצב רוחו היה מרומם. בשלב זה הוא כבר התחיל לעלות לחבורה הרצחנית כסף רב, ונידרשו צעדים יותר קיצוניים.

מרפי, שהיה בעברו כימאי, ערבב חומר נוגד קיפאון במשקה אותו הגיש למאלוי. מאלוי התעלף, והחבורה אצה לקרוא לרופא כדי שיחתום על תעודת הפטירה. אבל עד שהרופא הגיע, מאלוי התעורר מעלפונו, כשהוא צמא יותר מאי פעם… בימים הבאים הגדילה החבורה את מינון החומר, אחר כך עברה לטרפנטין, ולבסוף לרעל עכברים, אבל דבר לא עזר. מאלוי היה מופיע שוב, צמא, מאושר וחי.

הדבר הבא שניסתה החבורה היה להפשיטו לגמרי, להרטיבו ולהשליכו בלילה לאחד הפארקים בעיר . אם רעל לא יכול לו, אזי הלילות הקרים של ניו־יורק יוכלו. או כך לפחות הם חשבו. מאלוי הופיע בבר הקטן למחרת, כשהוא לבוש בבגדים חדשים. הוא סיפר כי התעורר בבוקר בפארק עירום לחלוטין. למזלו הרב שני שוטרים מצאו אותו והעבירוהו לבית מחסה שם קיבל בגדים חדשים.

חמתם של בני החבורה פרצה כל גבול. הפעם הם השקו אותו עד עילפון, ודרסו אותו ברכבם. למחרת רווח לחברי הקנוניה כשמאלוי לא הופיע, אבל מצד שני לא דווח בעיתון על הרוג. הם המתינו מספר שבועות ואז נכנס מאלוי לבר הקטן, חי וצמא. התברר כי הוא אושפז בבית חולים עם סדק בגולגולת ושברים בגופו. באותו הבוקר השתחרר ומיד הלך לבקר את חבריו הטובים. הם היו המומים. עוד באותו הערב הוחלט: את מאלוי יש לרצוח. חד וחלק.

למחרת הם השקו אותו עד עילפון,  תחבו צינור פליטה של רכב לפיו, וחנקו אותו למוות.

מרפי אסף חלק מדמי הביטוח כשהוא מתחזה לאחיו של המנוח, אבל לרוע מזלו הוא נעצר ונכלא על פשע אחר שביצע בעבר, ואז כאשר הגיעו כספים נוספים ולא היה מי שיאסוף אותם, החשדות החלו עולים והמשטרה התערבה. אחד השותפים, שחשב שלא קיבל את כל הסכום המגיע לו התחיל לזמר, ומכאן למשפט הדרך היתה קצרה. הארבעה, למרות שטענו לאי שפיות, ואח"כ ניסו להפליל מישהו אחר, הורשעו בדין, ומצאו עצמם על הכיסא החשמלי בחדר ההוצאות להורג של כלא סינג סינג המפורסם. מאלוי נקבר באופן מכובד, כאשר הוא לוקח עימו אל הקבר את סוד חוסנו הגופני.

היכן שאף דגם של האנטרפרייז לא היה מעולם

סטיבן שנייר לא רוצה לחיות בעולם בו אף אדם מעולם לא שלח דגם של האנטרפרייז לחלל, ולכן הוא החליט לעשות זאת בעצמו. לפני שבועיים, ב-28 באפריל, שיגרו שנייר ואישתו דגם של הספינה לגובה 30 ק"מ באמצעות בלון. אז נכון, זה לא ממש החלל, אבל זה יצא אחלה וידאו:

עש העכביש

הרשו לי להציג לפניכם את עש עכביש השרך (תרגום שלי ל-Lygodium Spider Moth). המין הזה התגלה בתאילנד בשנת 2005, אבל רק לאחרונה הוגדר רשמית על־ידי חוקרי החרקים. קל לראות מאיפה הוא קיבל את מחצית שמו – סימני העכביש שעל כנפיו נועדו לשטות בטורפים. החצי השני נובע מכך שהוא ניזון משרכים מטפסים.

אני מחבב מאוד תחפושות כאלו בטבע, למשל הדבורנית שלנו, או פרפר התנשמית, וגם חייבים להזכיר את הסרטן בעל פני הסמוראי – הקטע המצויין של קארל סייגן.

 

 

הצד הפחות זוהר של האוורסט

סיפורו המדהים של נדב בן־יהודה, המטפס הישראלי שויתר על פסגת האוורסט כדי להציל מטפס תורכי, מזכיר לנו כי המסע לפסגה הגבוהה בעולם עלול להיות קטלני.

אזהרה: יש בפוסט הזה תמונות קשות לצפיה.

ההר הגבוה בעולם גבה את חייהם של למעלה מ־200 מטפסים לאורך השנים. האזור מעל גובה 8 ק"מ מכונה "אזור המוות", כיוון שיש צורך בצריכת חמצן ממיכלים. הלחץ האטמוספרי הוא בערך שליש משל הלחץ בגובה פני הים, ולכן יש בערך כשליש מכמות החמצן לנשימה. האויר כה דליל עד כדי כך שחילוץ גופות הוא כמעט בלתי אפשרי. לכן, קורבנות רבים נותרו במקום בו הם מצאו את מותם, והמטפסים נתקלים בהם בעת העליה והירידה מהפסגה.

הגופה המפורסמת ביותר כניראה היא של "מגפיים ירוקים", מטפס הודי בשם צוואנג פאלג'ור שקיבל את כינויו מהמגפים הירוקים אותם נעל בזמן מותו. פאלג'ור היה שוטר במשטרת הגבולות ההודית ונהרג באסון האוורסט של שנת 96. פאלג'ור היה חלק מצוות של שלושה מטפסים שניסו להיות הצוות ההודי הראשון שמגיע לפסגה הגבוהה בעולם דרך הנתיב הצפון-מזרחי. מזג האויר בעונת הטיפוס ההיא היה גרוע משנים קודמות, ועונת 96 היתה העונה הקטלנית ביותר בקרב המטפסים לאוורסט. סופה היכתה את הצוות הקטן. הראות ירדה ל-0 והטמפרטורה צנחה בחדות. פאלג'ור הופרד מחבריו, וזחל למחסה סלעים קטן שמצא במטרה להסתתר מהקור. הוא נרדם, וקפא למוות בשנתו.

המטפס "מגפיים ירוקים"

סיפור ידוע נוסף של מטפס שנהרג הוא של ג'ורג' מאלוי. בשנת 1924, מאלוי נפל אל מותו בעיצומה של סופה, במהלך ניסיון להיות המטפס הראשון המעפיל לפסגת ההר. גופתו התגלתה בשנת 1999 על ידי משלחת על שמו של מאלוי ועל שמו של חברו, אנדרו אירווין. כמה עשורים קודם לכם, מטפסים סינים דיווחו על מציאת "גופת אדם אירופאי", שוכבת כשפניה כלפני מטה. זיהו בה את גופתו של אירווין, שהיה שותפו של מאלוי לטיפוס ונהרג באותה הסופה.

בשנת 1933, נתגלו חבלו וגרזנו של אירווין, מה שגרם לטעות ולחשוב שזו אכן גופתו של אירווין. כאשר התגלתה גופה בשנת 99, הסתבר שזו גופתו של מאלוי ולא של אירווין. העור שלו השתמר היטב בקור העז. חקירה העלתה כי כניראה שהחבל שלו נקרע, וזה מה שגרם למותו. כמו כן התגלה חור במיצחו – כניראה שהוא נחבל מסלע חד.

גופתו של אירווין עדיין לא נמצאה.

גופתו של ג'ורג' מאלוי

מטפסים רבים בדרך לפסגה אמרו שהחלק הקשה ביותר בטיפוס היה לראות את מאות הגופות הפזורות לאורך נתיב הטיפוס.

9 נשמות אבל רק 4 רגלים

הכירו את קורקי, גור חתולים חמוד שנולד עם מום חמור ברגליו:  כפות רגליו האחוריות מופנות אחורה ולא קדימה. החתלתול נמצא משוטט בעיירה פארגו שבצפון דקוטה, והיה מיועד להרדמה עקב מצבו הקשה. אבל, שני פעילים במקלט לחתולים בשם CATS Cradle Shelter, התערבו עם תוכנית נועזת להצלת קורקי בעזרת ניתוח מסובך. קורקי התאושש באופן מעורר התפעלות ועתה הוא מסתובב בגאון, לומד להכיר את רגליו בפעם הראשונה:


כדי שתבינו את חומרת המצב של קורקי, מובא צילום רנטגן מלפני הניתוח ולאחריו:

כן, מותר להתרגש ומותר להתמלא בהשראה. אתם יכולים להתעדכן במצבו של קורקי בעמוד הפייסבוק של העמותה ובעמוד האינטרנט שלה.