הרשו לי להציג לפניכם את עש עכביש השרך (תרגום שלי ל-Lygodium Spider Moth). המין הזה התגלה בתאילנד בשנת 2005, אבל רק לאחרונה הוגדר רשמית על־ידי חוקרי החרקים. קל לראות מאיפה הוא קיבל את מחצית שמו – סימני העכביש שעל כנפיו נועדו לשטות בטורפים. החצי השני נובע מכך שהוא ניזון משרכים מטפסים.
אני מחבב מאוד תחפושות כאלו בטבע, למשל הדבורנית שלנו, או פרפר התנשמית, וגם חייבים להזכיר את הסרטן בעל פני הסמוראי – הקטע המצויין של קארל סייגן.
סיפורו המדהים של נדב בן־יהודה, המטפס הישראלי שויתר על פסגת האוורסט כדי להציל מטפס תורכי, מזכיר לנו כי המסע לפסגה הגבוהה בעולם עלול להיות קטלני.
אזהרה: יש בפוסט הזה תמונות קשות לצפיה.
ההר הגבוה בעולם גבה את חייהם של למעלה מ־200 מטפסים לאורך השנים. האזור מעל גובה 8 ק"מ מכונה "אזור המוות", כיוון שיש צורך בצריכת חמצן ממיכלים. הלחץ האטמוספרי הוא בערך שליש משל הלחץ בגובה פני הים, ולכן יש בערך כשליש מכמות החמצן לנשימה. האויר כה דליל עד כדי כך שחילוץ גופות הוא כמעט בלתי אפשרי. לכן, קורבנות רבים נותרו במקום בו הם מצאו את מותם, והמטפסים נתקלים בהם בעת העליה והירידה מהפסגה.
הגופה המפורסמת ביותר כניראה היא של "מגפיים ירוקים", מטפס הודי בשם צוואנג פאלג'ור שקיבל את כינויו מהמגפים הירוקים אותם נעל בזמן מותו. פאלג'ור היה שוטר במשטרת הגבולות ההודית ונהרג באסון האוורסט של שנת 96. פאלג'ור היה חלק מצוות של שלושה מטפסים שניסו להיות הצוות ההודי הראשון שמגיע לפסגה הגבוהה בעולם דרך הנתיב הצפון-מזרחי. מזג האויר בעונת הטיפוס ההיא היה גרוע משנים קודמות, ועונת 96 היתה העונה הקטלנית ביותר בקרב המטפסים לאוורסט. סופה היכתה את הצוות הקטן. הראות ירדה ל-0 והטמפרטורה צנחה בחדות. פאלג'ור הופרד מחבריו, וזחל למחסה סלעים קטן שמצא במטרה להסתתר מהקור. הוא נרדם, וקפא למוות בשנתו.
סיפור ידוע נוסף של מטפס שנהרג הוא של ג'ורג' מאלוי. בשנת 1924, מאלוי נפל אל מותו בעיצומה של סופה, במהלך ניסיון להיות המטפס הראשון המעפיל לפסגת ההר. גופתו התגלתה בשנת 1999 על ידי משלחת על שמו של מאלוי ועל שמו של חברו, אנדרו אירווין. כמה עשורים קודם לכם, מטפסים סינים דיווחו על מציאת "גופת אדם אירופאי", שוכבת כשפניה כלפני מטה. זיהו בה את גופתו של אירווין, שהיה שותפו של מאלוי לטיפוס ונהרג באותה הסופה.
בשנת 1933, נתגלו חבלו וגרזנו של אירווין, מה שגרם לטעות ולחשוב שזו אכן גופתו של אירווין. כאשר התגלתה גופה בשנת 99, הסתבר שזו גופתו של מאלוי ולא של אירווין. העור שלו השתמר היטב בקור העז. חקירה העלתה כי כניראה שהחבל שלו נקרע, וזה מה שגרם למותו. כמו כן התגלה חור במיצחו – כניראה שהוא נחבל מסלע חד.
גופתו של אירווין עדיין לא נמצאה.
מטפסים רבים בדרך לפסגה אמרו שהחלק הקשה ביותר בטיפוס היה לראות את מאות הגופות הפזורות לאורך נתיב הטיפוס.
הכירו את קורקי, גור חתולים חמוד שנולד עם מום חמור ברגליו: כפות רגליו האחוריות מופנות אחורה ולא קדימה. החתלתול נמצא משוטט בעיירה פארגו שבצפון דקוטה, והיה מיועד להרדמה עקב מצבו הקשה. אבל, שני פעילים במקלט לחתולים בשם CATS Cradle Shelter, התערבו עם תוכנית נועזת להצלת קורקי בעזרת ניתוח מסובך. קורקי התאושש באופן מעורר התפעלות ועתה הוא מסתובב בגאון, לומד להכיר את רגליו בפעם הראשונה:
כדי שתבינו את חומרת המצב של קורקי, מובא צילום רנטגן מלפני הניתוח ולאחריו:
כן, מותר להתרגש ומותר להתמלא בהשראה. אתם יכולים להתעדכן במצבו של קורקי בעמוד הפייסבוק של העמותה ובעמוד האינטרנט שלה.
כמידי שנה ביום הזיכרון לשואה וגבורה אני מפרסם קישור לסיפור צפירה, מאת אתגר קרת. השנה הוא נראה לי רלוונטי מתמיד.
צפירה / אתגר קרת
אייזיק אסימוב אמר פעם: "אנטי-אינטלקטואליות היא מגמה העושה את דרכה בחיינו הפוליטיים והחברתיים,תחת ההנחה השגויה שדמוקרטיה פירושה ש'הבורות שלי טובה בדיוק כמו הידע שלך' ".
לפיד הוא מייצג מאוד נאמן של המגמה הזו. מנהיגים שקרנים שמעוותים את העובדות לצורכיהם, בהסתמך על זכרונו הקצר של הציבור או לא בקיאים בהן די הצורך כדי לקבל החלטות מושכלות – יש לי מספיק. אני לא צריך עוד אחד כזה.
אני לא מכיר את יאיר לפיד אישית, ולכן אין לי נגדו שום דבר אישי. אני שופט אותו אך ורק על פי ההתבטאויות הפומביות שלו במשך שנים כבעל טור ומגיש תוכנית ראיונות. וגם כאן, האדם מזגזג: הוא מציע להשאיר בחינת בגרות במתמטיקה, אבל בעצמו כתב פעם כמה המקצוע הזה מיותר. זה מעיד על חוסר יושרה.
לגופו של הנאום שנשא: הרעיונות שמציג לפיד, הם לא שלו. הם נשענים ברובם על רעיונות של סר קן רובינסון, שהוא איש מבריק ומומחה חינוך בעל שם עולמי, שתיכף נגיע אליו – יחד עם קצת משמש פופוליסטי של לימודי הליבה, שכבר נטחן עד דק.
לפיד מציע לבטל את רוב בחינות הבגרות. אבל מישהו שאל למה יש 250 ומשהו בחינות בגרות? כי כן, כפי שמציין לפיד – משרד החינוך מאפשר בחינת בגרות, בשייט, במחול ואפילו בתקליטנות – כל ילד ומה שהוא בוחר להתמחות בו. אבל מדוע לבטל את הצורך בבחינה והערכה חיצונית? ממה הוא מפחד? מערכת חינוך שלא מאתגרת אנשים צעירים להתמודד עם לחצים ואתגרים בדמות אתגר, גם אם מלאכותי, של בחינה ולא קובעת מדד אובייקטיבי למצוינות – אלא רק תלמדו מה שאתם אוהבים, זה בסדר ופוצי מוצי – זו מערכת שלא מעודדת מצוינות ולא תייצר אנשים שישאפו ליותר, שירצו להשיג יותר – שהחברה הישראלית תוכל ליהנות מהיכולות יוצאות הדופן שלהם בתחום מסוים, והם עצמם יהיו מאושרים כי הם הגשימו את החלום שלהם.
זו תהיה מערכת שתעודד חפיניקיות ובינוניות, ומערכת שתגרום לכך שלמקצועות מסויימים יהיה יותר משקל לעומת האחרים, כי הם לבגרות ואחרים לא. לזה, אני לא מסכים ולא ארצה שילדיי יחונכו במערכת כזו, כמו שהאדון לפיד רוצה ליצור.
ואם כבר נגענו בכישורים ראויים, יכולות, והצורך לעודד אותם באנשים – אם קן רובינסון היה רץ למשרת שר החינוך – הייתי מצביע לו. הוא דוקטור לחינוך אמנותי, היה ראש מנהל החינוך האמנותי בבריטניה ובעל ניסיון עצום בחינוך ליצירתיות ומצויינות ואיש מאוד חכם בעיניי באופן כללי. אבל לא הוא רץ למשרה של שר החינוך, אלא יאיר לפיד.
איזה הישג בדיוק יכול להציג יאיר לפיד כאיש חינוך? כמישהו שמבין בזה משהו? האיש הרי אפילו לא עמד בעצמו באתגרים הבסיסיים שמציבה מערכת החינוך בפני כל אזרח ישראלי ושמרבית האזרחים בישראל כן עמדו בהם בהצלחה – השגת תעודת בגרות ותואר ראשון. הוא מבקר את מערכת החינוך וההשכלה הנמוכה והגבוהה בישראל, כשהוא עצמו נכשל אפילו באתגרים הבסיסיים ביותר שהיא מציבה? לא כל שכן היה מחנך ומורה בעצמו או שהוא בעל ניסיון חינוכי משמעותי כלשהו! אז מאיפה הוא שואב את עזות המצח להציע את עצמו כשר חינוך?
אני דורש מהמנהיגים שלי מצויינות, ידע, עומק והבנה. אני רוצה אנשים שהוכיחו את עצמם בניהול מערכות גדולות, ביזמות, ביצירתיות, ובהישגים מדעיים, במאבקים חברתיים. אנשים שנלחמו בחיים שלהם להגשמת חלום, לא משנה איזה חלום – והצליחו בזה. אני רוצה מנהיגים טובים. מה יאיר לפיד השיג בחייו ללא קשרים והנחות? האם שמעתם אותו פעם נלחם למען משהו? למען מישהו מלבד עצמו?
חומר למחשבה.
והנה ההרצאה של קן רובינסון מ-TED. תקשיבו, חלק מהדברים ישמעו לכם מאוד מוכרים (אני אישית מאוד אוהב את הסיפור של ג'יליאן לין):