האנטרנט מביא סרטן

את התמונה שכאן למטה צילמתי (סליחה על האיכות, זה היה עם המצלמה של הטלפון הנייד) ליד האוניברסיטה (ליד שער רגר למי שמכיר). בהתחלה נבהלתי. מה זה האנטרנט הזה? זעה קרה כסתה את פני. ראשי היה סחרחר עלי. התקשתי לנשום. כשלתי בצעדי. נסער כולי התישבתי בצל. ניסיתי לחשוב. הרי בתוספת של יו"ד אחת קטנה זה אינטרנט. והרי חיי אינם חיים בלי האינטרנט.

המנוחה בצל השיבה את נפשי. חזרתי לשלט וראיתי כי את המסקנה המוצקה כי אנטרנט מביא סרטן מסיקים באופן לוגי וברור מכך שאנטרנט שווה בגימטריה לסרטן. חשבתי, למה שלא אבדוק למה עוד אנטרנט שווה. ובכן, נמצא כי: אורלי יניב, רב אלוף, ג'ק באואר ואפילו רנינט, כולם כולם שווים לאנטרנט. ואוי. לא נכון. לא יכול להיות. אפילו הסבוראים שווים לאנטרנט. אלוקים ישמור.

אבל ניחא. אני בכלל לא יודע מה זה אנטרנט. לעומת זאת אינטרנט שווה בגמטריה לאנחנו עם סגולה. אפשר להרגע.

internet_causes_cancer.jpg

שנה טובה!

הרביעיה של אנסקומב

מכירים את הסיפור על הסטטיסטיקאי שטבע בבריכה שהעומק הממוצע שלה הוא עשרים ס"מ? בואו להכיר את הסיפור כולו, כפי שסופר על ידי הסטטיסטיקאי האנגלי פרנסיס ג'ון אנסקומב, ושנקרא על שמו: הרביעיה של אנסקומב.

הרביעיה המדוברת מורכבת מארבע קבוצות של נתונים אשר להן מאפיינים סטטיסטיים פשוטים זהים. ברם, הן נראות שונות מאוד זו מזו כאשר הן מצויירות על גרף. כל קבוצה מורכבת מ-11 נקודות, כאשר כל נקודה היא זוג סדור. אנסקומב ייצר את הקבוצות הללו כדי להדגים את החשיבות של הצגת נתונים באופן גרפי בטרם ניתוחם הסטטיסטי ואת ההשפעה שיש לנקודות קיצון על מאפיינים סטטיסטיים.

אבל מספיק עם הדיבורים. הגרפים הבאים יסבירו את הרעיון:

הרביעיה של אנסקומב

הגרפים נראים שונים כל כך למרות שלארבע הקבוצות דלעיל מאפיינים סטטיסטיים זהים! ואילו הם:

  • ממוצע ערך x הוא 9.
  • שונות x היא 10.
  • ממוצע y הוא 7.5
  • שונות y היא 3.75
  • מתאם בין x ל-y הוא 0.816
  • הרגרסיה הלינארית היא: y=3+0.5x

לקריאה נוספת: Anscombe's quartet

הטפילים החדשים

אתחיל דווקא מהסוף. מה זה סחר-יום (Day trading) ? אפשר בהחלט להגיד שכיום סחר יום (ובקיצור: ס"י) הוא כבר לא באופנה, אבל בשנים 2002 עד 2004 הוא היה נושא חם מאוד. ס"י הוא פשוט שיטה או אסטרטגיה למסחר בבורסה. העיקרון של השיטה הוא פשוט מאוד: אתה נכנס ויוצא באותו היום. בסוף יום המסחר אתה מוכר את כל ניירות הערך שקנית והרווח שלך הוא יומי. אין תכנון לטווח ארוך. שאלת השאלות היא כמובן איך עושים ככה כסף? הרי גם המניות היציבות ביותר יכולות ביום מסויים לאבד מערכן. אחת השיטות הנפוצות היא לעקוב אחר בתי השקעות גדולים, להבין את דפוס הפעולה שלהם ולהרוויח מעסקאות הענק שהם עושים.

לדוגמה, נניח שבית השקעות ראובן קונה בכל יום א’ בשבוע בשעה 10:00 מניות של החברה שהיתה הפעילה ביותר בשבוע החולף בסכום של עשרה מליון שקלים. עסקה גדולה שכזו משפיעה על ערך המניה של החברה ומעלה אותו באחוז וחצי. שמעון, שהוא סוחר-יום חכם, קונה בשעה 9:55 מניות של החברה במאה אלף שקלים, וב-10:05 מוכר אותן ברווח של אחוז וחצי, כלומר שמעון גזר בעשר דקות עבודה קופון נאה של 1500 שקלים. הכפילו אחוז וחצי ביום ב-22 ימי מסחר בחודש, וקיבלתם רווח חלומי של 33 אחוזים בחודש. הבנתם מה קורה פה? ברוסית זה נקרא פרזיט, ובלשון הקודש: טפיל.

כל מי שנוסע במוניות שירות (ועבדכם הנאמן נוסע די הרבה) מכיר את השיטה: מונית השירות מגיעה לתחנה, אוספת נוסעים הממתינים לאוטובוס, ושתי דקות אחרי שמונית השירות עוזבת מגיע ה”גדול” כפי שהוא מכונה בעגה של נהגי השירות. תוכנית הפעולה פה היא פשוטה: הנוסעים מכירים את לוחות הזמנים של קו האוטובוס וימתינו לו זמן קצר לפני הגיעו בתחנה. נהגי המוניות יבדקו גם הם את לוחות הזמנים ויגיעו דקות ספורות לפני ה”גדולים” לתחנה, כך שמספר הנוסעים הפוטנציאלים הוא הגדול ביותר. בנוסף לכך, נוסעים המחכים זמן רב לאוטובוס נעשים קצרי רוח, והסיכוי שיעלו על “הדבר הראשון שיביא אותם הביתה/לעבודה” גדל. שוב, הטפילות חוגגת. אגב, בניגוד לדעתו של עודד רוט, מוניות השירות עובדות רק בקווים העמוסים ביותר. בקוים הפחות עמוסים, זה פשוט לא משתלם להם.

אז מה המסקנה? שאלה טובה. אם יש סוחר-יום שהצליח לפצח את השיטה של בית השקעות, שיבושם לו ושיהנה מהכסף. הוא הרוויח אותו ביושר. גם מוניות השירות פועלות ברישיון. אבל כמו בכל מערכת יחסים של טפיל ופונדקאי, הטפיל צריך להזהר מלהרוג את מארחו, שכן אז הוא בחזקת מי שכורת את הענף עליו הוא יושב.

מלחמה חורמה או מלחמת הסברה?

תסריט אפשרי: מכשיר הפקסימיליה במשרדי יחידת להב 433 החל לטרטר. יד עצלה במדי תכלת הושטה וקרעה את הנייר התרמי. עיניו של השוטר רפרפו על הדף שבראשו סמל גלובוס, מאזניים וחרב ? סמל האינטרפול. הוא אמר לעמיתיו: ?הגיע עוד פקס. זה הזמן להילחם בפשע!?

השבוע עצרה משטרת ישראל 30 חשודים בפדופיליה ברשת. יומיים לאחר ביצוע המעצר, דווח ב"ידיעות אחרונות" כי ניצב יובל סגלוביץ' , מפקד יחידת "להב 433? שכונתה גם "ה-FBI הישראלי", הכריז מלחמה על הפדופיליה ברשת. מה ששכח ניצב סגלוביץ' לציין, הוא שהאינטרפול הוא זה שהכריז מלחמת חורמה על הפדופילים באינטרנט ? משטרת ישראל רק תופסת טרמפ יח"צני על מבצעי אכיפה בינלאומיים.

רק חלק קטן מהמעצרים המתוקשרים לאחרונה של חשודים בהפצת תכנים בעלי אופי מיני של קטינים באינטרנט, הם בזכות חקירות מאומצות של משטרת ישראל. ברוב המקרים שדווחו, גופי משטרה זרים, כמו משטרות בריטניה, ספרד, גרמניה והבולשת הפדרלית האמריקנית, הם אלה שמבצעים את פעולות החקירה ברשת, ובמקרה אחד, גם דב גילהר בתחקיר מפוקפק מבחינת אתיקה עיתונאית – אך יעיל.

קציני החקירות הספרדים והגרמנים מסתובבים בפורומים של חובבי קטינים, מתחזים לסוחרים בחומר פדופילי, והם אלה שבסבלנות רבה טווים את הרשת אשר בסופו של דבר לוכדת את הסוטים הללו.
למשטרת ישראל לא נשארת הרבה עבודה. האינטרפול מעביר לה כתובת IP של החשוד, וכל שנותר למשטרה הוא לפנות לספקית האינטרנט, לגלות את שמו וכתובתו של האיש שמסתתר מאחורי ה-IP, לגשת לביתו, להניח את האזיקים על ידיו – ולקטוף את פירות העבודה הזרה.

זוהי איננה אשמתה של המשטרה. סגן ניצב אבי אביב, מפקדה לשעבר של מחלקת עבירות מחשב ב"להב 433", במשך תקופה ארוכה התריע מעל כל במה, עד כמה היחידה שלו קטנה (פחות מעשרה אנשים שמטפלים בכל סוגי עבירות המחשב ולא רק פדופיליה) ועד כמה הוא מתקשה לגייס כוח אדם איכותי, כשהוא מתחרה מול חברות היי טק פרטיות. גם ההמלצה להוסיף 200 תקנים ליחידה – עלתה בעשן.

אבל אין זה אומר שצריך להרים ידיים. גם כוח האדם הקטן של רב פקד מאיר חיון, מחליפו של אביב, יכול לעשות רבות כנגד תעשיית המין של קטינים ברשת, ויש לא מעט מומחי מחשבים שמוכנים להתנדב במסגרת "משמר אזרחי" של הרשת. את המשאבים הללו צריך לנצל.

במקביל, כדאי שניצב סגלוביץ', במקום להתראיין לעיתונים, להכריז מלחמות ולהתהדר בנוצות לא לו, ילחץ על השר הממונה שלו (דיכטר) שינסה להשיג עבורו עוד תקציבים, לעוד תקנים ועוד חוקרים שילחמו בתופעה. במקרה הרע, תמיד אפשר לבקש עזרה מדב גילהר.

עוד ב"נביאים אחרונים" בנושא: כפפה חדשה ליד החוק